היוצרת הפרואנית רוסאנה דיאז קוסטה על התשוקה שלה לקולנוע ולקלאסיקה היספנית

By קתרין ג'וול, חטיבת מידע והסברה דיגיטלית, WIPO

רוסאנה דיאז קוסטה גדלה עם תשוקה לספרות ולקולנוע. היא למדה ספרות, אבל כ"מטורפת קולנוע" שהודתה בעצמה החליטה עד מהרה למקד את תשומת לבה בעשיית סרטים. "אני אוהב את החיים שלי בספרות, אבל זה משהו שאני עושה לבד, בעוד שעשיית סרטים, כשיש לך כסף, היא מדהימה. לצלם סרט זה כמו קסם, אתה רואה את התסריט שלך מתעורר לחיים", מסביר דיאז קוסטה.

לצלם סרט זה כמו קסם, אתה רואה את התסריט שלך מתעורר לחיים.

לאחר שסיימה את הדוקטורט שלה בספרות בספרד, דיאז קוסטה המשיכה בשאיפות הקולנועיות שלה, ולמדה בימוי ותסריט בבתי ספר לקולנוע בלה קורוניה ובמדריד. אבל עם החזרה לפרו, יצירת קריירת קולנוע הייתה אתגר. דיאז קוסטה מסבירה: "היה קשה מאוד להיות יוצר קולנוע בפרו, שבה אין תעשיית קולנוע, ולהיות אישה מקשה פי שניים. זה מאוד מורכב. אבל כשיש מפלצת קטנה בראש שאומרת לך לעשות סרט, אתה עושה את זה".

בשנת 2022, דיאז קוסטה הגשימה שאיפה ארוכת שנים לעשות עיבוד קולנועי לרומן האהוב עליה, עולם עבור יוליוס (Un Mundo para Julius) מאת הסופר הפרואני הנודע אלפרדו ברייס אכיניק. הסרט הוקרן בבכורה בשנת 2021 וזכה לשבחים רבים והיה מועמד לפרס גאודי לשנת 2022. דיאז קוסטה שוחחה לאחרונה עם מגזין WIPO על מסע הקולנוע שלה, האתגרים שניצבה בפניה כבמאית וכיצד היא מקדמת את העשייה הקולנועית בפרו, במיוחד בקרב נערות ונשים.

על מה זה היה עולם עבור יוליוס ששבה את דמיונך?

קראתי את הרומן לראשונה כשהייתי בן 12. זה היה הרומן הראשון שקראתי מעולם המבוגרים, למרות שהסיפור עוסק בחוויותיו של יוליוס בילדותו. זה עשה עלי רושם גדול, שינה את השקפתי לחלוטין, ועורר שאלות רבות לגבי דברים שלא ממש הבנתי במדינה שלי באותה תקופה. הוא חקר סוגיות של אי שוויון, גזענות ואלימות מגדרית דרך עיניו של ילד. כילדה בעצמי יכולתי להזדהות עם הסיפור, גם כשלא הבנתי עד הסוף את הנושאים הללו. אז אני קורא את הרומן כל שנה עד לתיכון. באוניברסיטה השתמשתי בו כאסמכתא בכיתת הלימודים הכללית שלי, ובבית הספר לקולנוע במדריד השתמשתי בו בשיעור עיבוד הקולנוע שלי. המורה שלי חשב שאני משוגע להשתמש ברומן בן 600 עמודים לתרגיל הזה - אבל פשוט הייתי חייב. קשה להסביר, אבל הרומן עקב אחריי.

הרעיון לעשות עולם עבור יוליוס לתוך סרט תמיד היה מאחורי דעתי. אבל זו הייתה אחריות עצומה, כי זה רומן חשוב מאוד מפרו ומהעולם ההיספני. פגשתי את הסופר, אלפרדו ברייס אכיניק, כשהיה בספרד. זה היה רגע מאוד חשוב עבורי.

באיזה שלב החלטת לעשות מזה סרט?

אחרי שעשיתי את הסרט הראשון שלי, לימדתי באוניברסיטה בפרו במשך שנים רבות, ובכל פעם שהזכרתי את הרומן עולם עבור יוליוס לתלמידים שלי, הם לא ידעו על מה אני מדבר. לא האמנתי שהם לא למדו על הקלאסיקה הזו בבית הספר. יחד עם זאת, ראיתי שפרו לא השתנתה כלל ונראה היה שהיא חוזרת על בעיות השורש המתוארות ברומן. אז, החלטתי שהגיע הזמן להפוך אותו לסרט. כך יכולתי להציג אותו לדורות חדשים ולהאיר אור על השיח החברתי שלו, שנשאר רלוונטי.

עשיית הסרט הפגישה את שתי האהבות המקצועיות שלי - ספרות וקולנוע - אלה היו נישואים מושלמים. התחלתי לכתוב את התסריט בלי לדעת אם אי פעם אקבל את הזכויות לעשות את הסרט. זה היה דבר מטורף לעשות. בדרך כלל, אתה מקבל תחילה את הזכויות ולאחר מכן כותב את התסריט.

עשיית הסרט הפגישה את שתי האהבות המקצועיות שלי - ספרות וקולנוע - אלה היו נישואים מושלמים.

אחר כך כתבתי לסוכן הספרותי של ברייס אכיניק בספרד כדי לשאול אם אוכל לקבל את הזכויות על הרומן. הם אמרו לי שהוא זקן וחולה ושבחמש הזדמנויות קודמות המפיקים השיגו את הזכויות אבל לא עשו את הסרט. אז, הם התכוונו לתת את הזכויות רק לאנשים שכתבו טיוטה ראשונה של התסריט. הם חשבו שהם הולכים פשוט להבריש אותי עם זה והיו בהלם כשאמרתי להם שכבר כתבתי את זה! שלחתי להם את זה תוך שבוע!

מה קרה אחר כך?

הסוכן הציע לי מחיר הוליוודי עבור הזכויות, שהיה מעבר להישג ידי, אז כתבתי לברייס אכיניק והסברתי את המצב. למרבה המזל, הוא ראה את הסרט הראשון שלי ואהב אותו, אז הוא הורה לסוכן שלו להציע לי 50 אחוז הנחה על הזכויות. זה הפך את הפרויקט לאפשרי. מאז, ברייס אכיניק ואני הפכנו לחברים נהדרים. הוא תומך מוסרי נהדר.

איך הגעת לעיבוד ספר בן 600 עמודים לסרט?

הייתי צריך להחליט מה אני באמת רוצה להראות בסרט. הרומן רחב היקף, אבל הוא בעצם סיפור התבגרות על איך הילד יוליוס מאבד אט אט את תמימותו כשהוא עד לעוולות שמתרחשות בביתו שלו. יוליוס לומד שהחברה הפרואנית מחולקת ל"יש" ולאלה" - והוא לא מרוצה מזה. למעשה, הוא קורבן של אותו מעמד עשיר שאליו הוא משתייך. אבל זה עדיין השאיר אותי עם רומן בן 300 עמודים. אז, הייתי צריך לבחור את הפרקים המרתקים ביותר בחייו של יוליוס שעבדו מנקודת מבט קולנועית. היה לי מאוד כיף לעשות את זה.

מה עלה להפיק את הסרט וכמה זמן לקח לעשות אותו?

זה עלה בערך 800,000 דולר להכין. זה כלום. הוא מתרחש בשנות ה-1950, אז ארט דיירקשן – התפאורות, התלבושות והאביזרים התואמים את התקופה ההיא – היה החלק היקר והגוזל ביותר בהפקה. הירי עצמו היה קצר מאוד, 25 ימים בלבד. אבל לקח שנתיים להגיע ל-25 הימים האלה. הייתי רוצה יותר זמן, אבל לא היה לנו כסף.

מה הפך את הסרט להצלחה?

הוא עוסק בנושאים נצחיים ואוניברסליים. כולנו היינו ילדים ויכולים להתייחס לזה וסוגיות של אי שוויון, גזענות ואלימות מגדרית עדיין נפוצות מדי. הקונפליקטים החברתיים בעולם נובעים מהפער העצום בין אנשים שיש להם כסף לבין אלה שאין להם. קהל שרואים את הסרט מקביל למדינה שלהם ומרחיב את הנושאים למציאות שלהם. בסוף הסרט הוספתי גם טוויסט משלי – זה לא מופיע ברומן – כי רציתי שאנשים יבינו שהנושאים האלה מעצבים את חייהם של אנשים עד היום.

מה המשמעות של קולנוע עבורך?

עבורי, קולנוע הוא יותר מתשוקה, זו דרך לשדר רעיונות. אני גם כותב ספרות, אבל עם קולנוע אפשר להגיע ליותר אנשים. אנשים רבים לא קוראים, אבל הם אוהבים ללכת לקולנוע. זו דרך לגרום לאנשים לחשוב מדוע הדברים הם כפי שהם וכיצד אנו יכולים לשנות אותם. אם אפילו אדם אחד מחליט לשנות דברים לטובה, זה מספיק. אנשים צריכים לדבר על הדברים האלה.

עבורי, קולנוע הוא יותר מתשוקה, זו דרך לשדר רעיונות.

איך היית רוצה לראות את הקולנוע מתפתח בפרו?

הייתי רוצה שלפרו יהיה בית ספר ציבורי לקולנוע. כך נוכל להתחיל לפתח את מיומנויות המומחים הדרושות לבניית תעשיית קולנוע בפרו. אמנם ישנה תמיכה ממשלתית מסוימת ליוצרי קולנוע, אבל אנחנו באמת צריכים שקובעי המדיניות שלנו יכירו בכך שזה האינטרס של פרו שתהיה תעשיית קולנוע ולהעמיד את המגזר היצירתי שלנו בראש סדר העדיפויות.

למה הקמת חברת הפקה משלך?

הייתי צריך להיות מפיק סרטים – אני ממש לא אוהב את הצד הזה של העסק – כי הייתי צריך להשיג מימון ליצירת הסרט והדרך היחידה לעשות זאת הייתה להקים חברת הפקה משלי. בפרו, אתה לא יכול למצוא מישהו במגזר הפרטי שיממן סרטים. בדרך כלל הם לא רואים בהם כסף. למרבה המזל, מצאתי מפיקים שותפים שונים - אנשים בודדים, לא חברות - שהחליטו להשקיע בסרט.

מה הייתה החוויה שלך בהפצת סרטים?

הפצת סרטים הייתה חדשה עבורי. הסרט הוקרן לראשונה בנובמבר 2021, כחודש לאחר פתיחתו מחדש בעקבות COVID. זה רץ במשך שבעה שבועות, וזו הייתה הפתעה נעימה. הוא גם הצליח מאוד בפסטיבלי קולנוע ומשך עניין מאוניברסיטאות שונות המציעות קורסים בלימודי אמריקה הלטינית, ספרות ותקשורת. לא חזיתי את זרם ההכנסות הזה. אבל למרבה הצער, הסרט מעולם לא הגיע לנטפליקס ולאמזון בגלל טעות איומה. ללא ידיעתי, אחד השותפים, ערוץ טלוויזיה, הציב את הסרט בפלטפורמה משלהם וזה הרס את הבלעדיות שלו. זה היה שיעור שקשה ללמוד. יש לי עוד הרבה מה ללמוד על הפצת סרטים.

מה הניסיון שלך כיוצרת קולנוע?

זה לא היה קל. בפרו יש תרבות מאצ'ואיסטית מאוד, ולקח קצת זמן עד שאנשים זיהו שאישה יכולה לעשות סרט. ההטיה המגדרית בקרב מממנים ומבקרי קולנוע כל כך מתסכלת. למשל, כשפניתי לבנק כדי לממן עולם של יוליוס, הם לא האמינו שאין לי מפיק גבר. מעניין שכאשר ליווה אותי המפיק הארגנטינאי שלי, גבר, לסרט הראשון שלי, הדלתות נפתחו פתאום. אני יכול לספר אלף סיפורים דומים. אבל על הסט, מעולם לא הייתה לי בעיה. הגברים בצוות תמיד היו מאוד מכבדים.

נשים מייצגות רק 15 אחוז מכלל יוצרי הסרט בפרו […] אבל אני מאוד אופטימית לגבי העתיד כי יותר ויותר נשים מעוניינות ליצור סרטים, לכתוב תסריט וללמוד על בימוי והפקת סרטים.

אני נשיא אגודה בשם נונה - משמעותו "נשמה" בקצ'ואה - המאגדת כ-45 במאיות קולנוע פרואניות. כולנו חלקנו חוויות דומות ותומכים אחד בשני. באמצעות האגודה אנו מארגנים פסטיבלי סרטים קטנים הכוללים עבודות של במאיות. הם מאוד פופולריים. אנחנו גם נכנסים לבתי ספר כדי להראות לתלמידים שנשים יכולות ועשויות לעשות סרטים.

איך את רואה את העתיד של נשים במאיות בפרו?

בסביבות 20 נשים פרואניות ב נונה עשו סרטים ארוכים, כולל סרטים דוקומנטריים. עוד 30 עושים סרטים קצרים. נשים מייצגות רק 15 אחוז מכלל יוצרי הסרט בפרו ורק אחוז אחד מהן לֹא מלימה. אבל אני מאוד אופטימית לגבי העתיד כי יותר ויותר נשים מעוניינות לעשות סרטים, לכתוב תסריט וללמוד על בימוי והפקת סרטים. הם גם מגלים עניין בצד הטכני של הצילום, שתמיד נשלט על ידי גברים. ב-20 השנים הבאות, אני חושב שנראה הרבה יותר יוצרות קולנוע בפרו.

איזו עצה יש לך ליוצרי קולנוע צעירים שואפים?

ראשית, כיוצר סרטים, אתה צריך להבין את הקניין הרוחני ואת הזכויות שיש לך. זה יאפשר לך להגן על העבודה שלך, להרוויח ממנה הכנסה ולהילחם נגד פיראטיות סרטים. חשוב מאוד שלא תבזבז את כל המאמץ שהשקעת בעבודתך בכך שתתיר גרסאות פיראטיות ב-DVD או ביוטיוב. אנשים רבים חושבים שפיראטיות היא נורמלית, אבל זה מראה על חוסר כבוד מוחלט לעבודה שלך.

כולם זוכים אם נשיג איזון בין זכותו של הציבור לאמנות לבין זכותו של היוצר לקבל הכרה ותגמול על עבודתו.

יש אנשים שחושבים שלתת לכולם לראות את העבודה שלהם בחינם זה טוב לציבור, אבל אם יוצרי סרטים לא יכולים להתפרנס מעבודתם, איך הם יכולים להרשות לעצמם ליצור סרטים חדשים? כולם זוכים אם נשיג איזון בין זכותו של הציבור לאמנות לבין זכותו של היוצר לקבל הכרה ותגמול על עבודתו. יש עדיין הרבה חינוך לעשות סביב זה.

שנית, עבור בנות שמתעניינות בעשיית סרטים, המסר שלי הוא: אל תפחדו. אל תתנו לחוויה רעה אחת לעכב אתכם. צרו קשר עם נשים אחרות שעושות סרטים וצרו קבוצת תמיכה משלכם.

• הפצת תוכן ויחסי ציבור מופעל על ידי SEO. קבל הגברה היום.
• PlatoData.Network Vertical Generative Ai. העצים את עצמך. גישה כאן.
• PlatoAiStream. Web3 Intelligence. הידע מוגבר. גישה כאן.
• PlatoESG. פחמן, קלינטק, אנרגיה, סביבה, שמש, ניהול פסולת. גישה כאן.
• PlatoHealth. מודיעין ביוטכנולוגיה וניסויים קליניים. גישה כאן.
• מקור: https://www.wipo.int/wipo_magazine/en/2023/04/article_0005.html