האסטרטגיה התעשייתית של הפנטגון מתארת ​​את הבעיה, לא את הפתרון

האסטרטגיה התעשייתית של הפנטגון מתארת ​​את הבעיה, לא את הפתרון

צומת המקור: 3057785

נדרשים שינויים גדולים כדי לתקן את בסיס התעשייה הביטחונית ושרשרת האספקה ​​של אמריקה.

משרד ההגנה פרסם ביום חמישי את מה שהוא כינה כראשון מסוגו אסטרטגיה תעשייתית ביטחונית לאומית. כמו ברוב האסטרטגיות הללו, זו לא נופלת במתן מבט ללא פחד על סיבות השורש ופעולות ספציפיות הנדרשות לשיפור מהיר, מדיד ובר קיימא. אבל בתוך הדפים יש קרני תקווה וזרעים לתוכניות היישום החשובות כל כך.

האסטרטגיה עושה עבודה טובה ומתארת ​​את הבעיה בצורה שמכירה באשמה כלשהי ביצירתה, משהו - דוחות קודמים מהפנטגון לא עשה.

לרוע המזל, איפיוני הבעיות הבוטים והשימושיים יותר שהופיעו בטיוטה של ​​הדו"ח מנובמבר חסרים כעת בגרסה הסופית. לדוגמה, בטיוטת הדו"ח ההיא, הוד"ר הודה שבחלק מהמדיניות שלו בתחילת שנות ה-1990 שעודדה התגבשות בקרב קבלני ביטחון, "יאתגר [הבסיס התעשייתי הביטחוני] של היום לספק את היכולות הנדרשות במהירות ובקנה מידה הדרושים לצבא ארה"ב ולבעלי בריתנו ושותפינו לעסוק ולנצח בסכסוך גדול". הצהרה זו חסרה בגרסה הסופית של הדו"ח.

האסטרטגיה מסיקה בצדק שסביבת האיומים הנוכחית מחייבת חדשנות אגרסיבית של יכולות הדור הבא תוך המשך שדרוג ולייצר כמויות גדולות של מערכות קונבנציונליות קיימות.

לאחר מכן הוא יוצר את הקשר הקריטי בין הבעיה לתקציב, ומציין שהנתח הביטחוני המצטמצם בתוצר המקומי הגולמי של המדינה הביא ל"התכווצויות מקבילות של חברות מוכוונות הגנה וצמצום של כמעט שני שלישים מכוח העבודה הקשור". המסמך גם מצביע בבירור על חוסר הוודאות של מימון DoD כמעכב את כושר הייצור המקומי הנחוץ כדי לענות על צרכי המדינה.

האסטרטגיה נופלת בכך שהיא ממשיכה לעצב מחדש פתרונות ישנים כחדשים, אלא מציעה את סוג התיקונים של שיטות הקנייה הנוכחיות שיתמכו בתוססת תעשייתית. היא לא מצליחה לעדכן הנחות שגויות לגבי שחיקה צפויה של ציוד במהלך קונפליקט ומזנחת פיתוח פתרונות חדשים, ניתנים לפעולה וניתנים למדידה במסגרת השליטה של ​​DoD. כשלים אלה גם מדגישים עוד יותר את הניתוקים בין מדיניות, תכנות ותקצוב בתוך DOD לבין חוסר הלימה של התקציב בתמיכה בעכשיו מיושן בצורה מסוכנת אסטרטגיות ביטחון לאומי והגנה.

הפנטגון צריך לעדכן את האסטרטגיות הללו, להציע תקציבים שמספיקים למעשה כדי לתמוך בהן, להתמקד בפונקציות הליבה שלו, לחדש את תהליכי המשאבים והרכישה שלו ולתת עדיפות לרכש של יכולת ויכולת.

במשך זמן רב מדי, DOD ניסה להעמיד פנים שהוא יכול להמשיך לעשות את מה שהוא עשה ולעשות את זה בתקציבים שהוא יודע שהם נמוכים מדי. כדי לחפות על הליקויים הללו, היא ניסתה לומר שהיא יכולה לצמצם את הכוח כעת בתמורה להגדלת היכולת מאוחר יותר תוך עמידה ביעדים אסטרטגיים. אנחנו יכולים לראות בבירור שהחילופים האלה לא עובדים. לא בשביל הכוח. לא למשימה. ולא לתעשייה או לאומה.

לאחר מכן, DOD מחברת את הבדיון באסטרטגיה החדשה הזו בכך שהוא צריך "לייעל את צרכי ההגנה בנוף התחרותי" במקום לתמוך בתעשייה במתן מענה לצרכיה עם דרישות מוגדרות וממומנות. האסטרטגיה ממקדת את תשומת הלב גם באלמנטים של הבעיה שאינם בגדר פתרון שלה או שאסור לה להתמקד אפילו בתיקון - כמו הסטיגמה הפיקטיבית של משרות תעשייתיות.

באשר לשלבים הבאים, DOD צריך להשלים במהירות את תוכניות היישום המוזכרות כדי לכלול את ארבעת מדדי ההתקדמות הבסיסיים הבאים.

ראשית, האם מספר החברות שמוכנות לעשות עסקים עם DoD גדל או מתכווץ? אם למאמצים יש השפעה חיובית, התעשייה תצעק לעבוד עם DoD, לא לברוח מזה כפי שהם עושים כעת.

שנית, האם כושר הייצור גדל? ישנם צעדים תומכים רבים הקשורים למלאי חומר, אמצעי לחימה, אנשים הזכאים לעבוד בחצרות ספינות ותפוקות של פלטפורמות אוויר, ים, קרקע וחלל.

שלישית, האם התקציב לבסיס התעשייתי המוצהר עולה או מטה? אם האסטרטגיה לא נראית בתקציב, איפה הניתוק?

ולבסוף, המדד האולטימטיבי, האם הכוח מאומן, מצויד ומוכן ביכולות המודרניות הנכונות ובמלאי של אמצעי לחימה, טילים ואספקה ​​לביצוע המשימות והמקרה שהוקצו לו?

היצירתיות והיכולת של אמריקה בייצור יכולות הגנה הן מרכזיות לביטחון הלאומי שלנו ולחיוניות הכלכלית התומכת בה. עם זאת, במשך עשרות שנים אנו עדים, ניתחנו ולא הבנו את המאבקים שיצרו את המשברים שאנו מתמודדים איתם כיום. האסטרטגיה החדשה מכילה מילים שימושיות על הבעיה. יש להכניס את המילים הללו במהירות לפעולות מדידות וממומנות.

איליין מקוסקר היא עמית בכירה במכון החשיבה האמריקאי לארגונים. היא שימשה בעבר כסגנית תת-שר ההגנה (מבקר) של הפנטגון וכן ממלאת מקום תת-שר ההגנה (מבקר).

בול זמן:

עוד מ Defense News Pentagon