The Flash - Film Review | TheXboxHub

הועלה מחדש על ידי אפלטון

עוקב: 0

קשה לסקור את הפלאש מבלי להתייחס לכל השאר ברוח הגב שלו. זה, די ידוע לשמצה עכשיו, אחת מפצצות הקופות הגדולות בכל הזמנים. מדובר ב-250 מיליון דולר או בערך במינוס, וזה מספיק כדי שאנליסטים דמויי סוריקטות יצוצו וישאלו אם ז'אנר גיבורי העל הוא אבק.

זה מגיע גם עם המון מחלוקת, שכן עזרא מילר מערם האשמות ופשעים לכאורה מאז שהצילומים הופסקו ב"פלאש". ואז יש את הבלבול סביב יקום DC, מכיוון שג'יימס גאן לקח את המושכות מזאק סניידר ואחרים, רק כדי לבחור מה כלול או לא. האם The Flash הוא חלק מהאתחול הקרוב? האם הוא הטריגר לזה? למען האמת לא יכולנו להגיד לך, והמהמרים - כך נראה - הרגישו כך, בעיקר נשארו בבית.

ועכשיו אנחנו כאן, עם The Flash בחנות ה-Xbox, בקושי חודש אחרי שהגיע לראשונה לבתי הקולנוע. זה מהיר בשבילך.

אז, כמה נורא הוא הפלאש? האם הסדקים מהשטויות של עזרא ומצילומים מחודשים שונים ניכרים מצפייה? התשובה המשעממת לשאלות האלה היא שלא, זה לא נורא, והסדקים לא נראים בשום מקום בהופעות. זהו פינוק אסקפיסטי משעשע ביסודיות שבו קווי התקלה נמצאים ב-CGI וסיום מגושם ומעיק - ששניהם, הייתם מתארים לעצמכם, היו מרוויחים מהעיכוב למועד השחרור. אבל ברור שמשהו השתבש.

דברים מתחילים בצורה לא נעימה. הפלאש כולל לא אחד אלא שניים ממכשירי העלילה הפחות אהובים עלינו בסרטים מודרניים: רב-יקומים ומסע בזמן. אתה לא יכול לזוז למולטי-יקומים במדיה המודרנית, ואנחנו סבורים שהם נכים בגלל שהם מבלבלים (או דורשים מזבלה אחר מזבלה של תערוכה כדי להבין), כמו גם שהם כלי רכב לנוסטלגיה צרופה. רק לעתים נדירות יש להם יתרונות בפני עצמם, והיינו רוצים שהקולנוע יחזור בו ויפסיק להשתמש בהם. מסע בזמן קיים כבר יותר זמן, וזה יכול - סקוט נהדר! - לעשות זאת היטב, אבל בידיים הלא נכונות זה יכול להתכווץ תחת משקלן של אותן הביקורות.

אבל אתה יודע מה? הפלאש, בנס קטן, יוצא מהדרך מכל הבעיות הרגילות. זה באמת לא מסובך או עוסק בחשיפת יתר. הוא מוצא דרך להפוך את הכללים למובנים מאליהם, ומה שיכול היה להאט את העלילה במקום זאת נותן לה מומנטום. רגעי הפתיחה ב"פלאש" הם מהטובים ביותר.

הטון נצמד למקומו במהירות. בארי אלן (עזרא מילר) מסוגל מספיק כדי להציל את המצב, אבל לא מתקרב לרמות של באטמן, וונדר וומן או סופרמן, אז הוא נדחק לעניינים צדדיים. זה הוביל לבעיות של הערכה עצמית, הצעה שהוא עשוי לנחות איפשהו על הספקטרום הנוירו-דיברגנטי, והפלאש שואל כמה טריקים (מעט בשימוש מוגזם) מאנט-מן ו-The Deep בכך שהוא הופך אותו לבדיחות מהצוות שמסביב.

הפלאש לא נגוע בבעיות גיבורי-על מודרניים של ירידה בפעולה. Thor: Love and Thunder הוא הדוגמה המבישה ביותר לסרט אחרון שלא יאפשר לריגושים להיות מרגשים: הוא צריך לזרוק בדיחה כדי להפיג מיד את הלחץ. כאן, ההומור תומך בפעולה, ומיד הרגשנו שאנחנו בידיים טובות - משהו שלא ציפינו עם הנרטיב שמסביב של הסרט.

אבל בעיות ה-CGI הגיעו די מוקדם. הפלאש עצמו, ותחושות המהירות, בסדר. אבל מפגש עם גורד שחקים נופל ותושביו שזה עתה נולדו הרגיש כמו חזרה לימי התינוק הרוקד של אלי מקביל. עזרא נראה כאילו נקלע לסצנה של PS2, והוא נראה מבולבל בקשר לזה.

ובכל זאת, העלילה נמשכת, כאשר בארי מחליט להשתמש בכוח המהירות, אמצעי מהיר מהקל לטייל בזמן, כדי להציל את אמו שנהרגה בשוד. כל מי שצפה בסרט בודד עם 'סיבתיות' המוזכרת בתסריט, יודע שזה אכן דבר רע מאוד. וכך בארי מוצא את עצמו קיים בגרסה חלופית של המציאות שלו, שבה אריק סטולץ גילם את מרטי מקפליי ב"בחזרה לעתיד", ובארי אלן של העולם הזה הוא תמים עד מאוד.

הבעיות במצבו מורכבות, שכן - בעוד שאמו של בארי אכן ניצלה - זה אומר את זה זֶה הגרסה של היקום לבארי לעולם לא תקבל את הכוחות שלו: פרדוקס שיש להימנע ממנו. בנוסף, גנרל זוד עומד להגיע לכדור הארץ (ידע מסוים על איש הפלדה מועיל כאן), אך נראה שסופרמן לא קיים. סימן לפאניקה והרכבת צוות שונה מאוד כדי להתמודד עם האיום.

ואיזו צוות זה. מייקל קיטון בתור "להתבגר מדי בשביל העדכון הזה" של באטמן משנות השמונים הוא עונג מוחלט. יש לו לוויתן של פעם וגם אנחנו. לסשה קאלה בתור קארה זור-אל לא נותנים כמעט שום דבר לעבוד איתו – סיפור הרקע שלה יכול להיות כתוב על גב בול דואר – אבל היא כוח טבע, צורח וחובט לתוך המכשולים שניצבים בדרכה. ומהצד של האופוזיציה, מייקל שאנון מזכיר מדוע הוא הרחוק והנבל הטוב ביותר שיצא מיקום DC. זה אפילו לא קרוב.

אבל, אבוי, כל הדברים חייבים להסתיים, וכאן שהפלאש הופך לבלגן פועם. ירידה לפרטים יתר על המידה הייתה גוזלת מהסרט איזו הפתעה, אבל זו קקופוניה של רעש, היגיון קהה למדי, וכמה מה-CGI הגרועים ביותר שנתקלנו בו משובר קופות בעשרים השנים האחרונות. אם יש מקרה בוחן לאמני VFX שעובדים יתר על המידה ומקבלים שכר נמוך, זה The Flash: זה הופך את MODOK מ אנט-מן והצרעה בקוונטומניה נראה כמו סוג של רמברנדט דיגיטלי.

להגיע ל"פלאש" עם הידיעה שאף אחד מזה לא משנה - ג'יימס גאן מתכנן לחרוט את כל הדמויות וההתרחשויות בסרט - אומר שלסוף יש אפילו פחות משקל. זה מרמז על משהו גדול שלעולם לא יכול להיות. הכל הבטחות ריקות, ושודד מהסרט איזו דרמה שהוא היה זקוק לה מאוד. התוצאה היא סיום שבעיקר מגלגל את העיניים.

אז בחזרה לשאלה: האם הפלאש מרגיש כמו אחת מפצצות הקופות הגדולות בהיסטוריה המודרנית? באופן מוזר, לא, זה לא. זהו טייק חביב על הסרט הרב-יקום שיש לו מספיק מומנטום כדי לדחוף אותך דרך איזה CGI מזעזע וסוף שברובו נכשל. אם אתה יכול לשים את המצמוצים ולהתעלם מהמחלוקת סביב הפלאש, אז אולי אפילו תגלה שאתה רוכב במומנטום שלו ונהנה כמוך.