האם 'הכרת תודה רעילה' פוגעת במחנכים לטינו במקום העבודה? - חדשות EdSurge

האם 'הכרת תודה רעילה' פוגעת במחנכים לטינו במקום העבודה? - EdSurge News

חותמת זמן: 2 באוגוסט, 2023 4:00
צומת המקור: 2799787

זוהי שיחות שלישית בסדרת שיחות בת שלושה חלקים עם מחנכים לטינים ומומחי אדטק. קרא את ה חלק ראשון כאן ו חלק שני כאן.

לפני שניכנס לנקודות המבט של המחנך המשותף להלן, יש משהו שעלי להסביר על התרבות הלטינית. משהו אולי לא בלעדי או ישים לכל 62.5 מיליון מאתנו בארצות הברית גדלנו, אבל חשוב להקשר בדיוק אותו הדבר.

רבים מאיתנו זוכרים תקופה שבה התלוננו בפני הורה או מבוגר על העבודה שלנו - שכר נמוך מדי במשך שעות רבות מדי, עמית נורא לעבודה, הרגשה שמשהו לא הוגן - ונתקלנו בתגובה שהיא גרסה כלשהי של, "תודה לאל שיש עבודה בשבילך."

יש אמונה בתרבות הלטינית שעלינו להיות אסירי תודה על כל מה שהבוס שלנו מוכן לתת לנו ולעולם לא לבקש יותר, לא משנה עד כמה המצב יהיה רע. זה יהיה גרוע יותר להכות גלים ולהסתכן בפיטורין.

דרך החשיבה הזו זכתה לכינוי "הכרת תודה רעילה" או הדלקת גז עצמית, והלחץ שחשים ילדי מהגרים לעזור לשפר את הנסיבות הכלכליות של משפחתם נקרא "מתח רעיל".

את הלך הרוח של המחסור הזה - שאין מספיק הזדמנויות להסתובב, ולכן אתה רק צריך להסתפק - צריך להתיר, בדרך כלל כשאתה מבוגר יותר ומבין שאתה לא רוצה לעבוד בשביל בוטנים או לבלות כל יום ב מקום עבודה גרוע או לעבור לקידום נוסף.

כשהזמנתי לאחרונה פאנל של מחנכים לטיניים ומומחי אדמונית לחלוק את נקודות המבט שלהם לגבי מצב החינוך, הם רצו במיוחד לדבר על האמונה התרבותית הזו של "פשוט להיות אסיר תודה" וכיצד היא משפיעה על עבודתם.

הנה מה שהיה להם לומר.

'לא.' הוא משפט שלם

המורה למתמטיקה ומדעי המחשב סינדי נורייגה התחילה את השיחה.

"התבטתי אתמול ב-10 דקות על זה, אז הייתי מוכנה לשאלה הזו", היא אמרה, וזכתה לצחוקים מהקהל שהאזין לפאנל.

נורייגה מסבירה שהיא מרגישה אשמה בכל פעם שהיא רוצה לדחות נגד מנהל בית ספר. זהו מאבק פנימי שלדעתה מושרש היטב בגידולה כבת של מהגרים מקסיקנים. היא נזכרת בשנה הראשונה הקדחתנית שלה בבית ספר תיכון בקליפורניה, שם הייתה עמוסה מדי בלוח זמנים מלא של הוראה של ארבעה מקצועות שונים.

"לא הייתה לי מחזור פנוי, ופחדתי להגיד 'לא'", אומר נורייגה. "יש את התחושה הזו של 'אתה צריך להיות מרוצה במקום שבו אתה נמצא'. איך שהורי אמרו לי את זה, 'באנו לארץ בשביל חיים טובים יותר. עכשיו כשאתה מקצוען, פשוט תהיה מאושר במקום שבו אתה נמצא ותהיה אסיר תודה ותמיד תהיה כנוע לבוסים שלך בלי קשר למה שהם מבקשים'”.

נורייגה מספרת שהמנטליות שלה השתנתה לאחר שנה שעברה, כאשר לקחה על עצמה עבודה שהיא לא רצתה בתקווה שזה ישתקף עליה היטב ותחסוך משאב נוסף בכיתה שהיה על הפרק.

"ובכן נחש מה? זה עדיין נלקח", היא אומרת. "בגלל זה למדתי שאי אפשר לשים את כל הביצים בסל אחד ואז לחשוב, 'בגלל שאני נכנע לזה, למרות שאני לא מסכים לזה, אני אהיה בסדר'".

כמו שנאמר "לא". הוא משפט שלם. נורייגה כבר לא מרגישה אשמה על כך שהיא דוגלת בעצמה במקום העבודה, גם אם זה אומר שהיא לא מסכימה עם מנהל, והיא מקווה שמחנכים לטינים אחרים יוכלו להגיע לאותו מקום.

"אם לא, אנחנו פשוט נהיה כבולים למושג הזה ופשוט נחיה בפחד ונחיה באזור המוזר הזה שבו אנחנו מרוצים אבל באותו הזמן לא שמחים", היא אומרת, "ואני לא רוצה את זה. עבור לטינים. אני לא רוצה את זה לאף אחד, נקודה."

זרקור לא נוח

רוסיו ראניה השקיעה זמן רב בשאלה מדוע היא מרגישה לחץ "פשוט להיות אסירת תודה". היא גללה במדיה החברתית לאחרונה כשנתקלה בכותרת מהעלמה שלה בניו יורק שגרמה לה לעצור. זה היה על בוגר שחור מהאוניברסיטה שקיבל תפקיד קביעות לאחר הראיון הראשון שלו.

הכתבה לא ממש התאים לרניה, שהרגישה שהטון של המאמר גובל בחוסר אמון.

היא נזכרה כיצד שתי נשים לבנות בדוקטורט שלה. כיתת הבוגרים זכתה גם לתפקידים במסלול קביעות לאחר הראיונות הראשונים והיחידים שלהם, אבל המצבים האלה לא יצרו כותרת.

"זה כמו, 'אה, בגלל שאתה שחור, אתה צריך להיות אסיר תודה'. בגלל שאתה לטיני, 'אוי, וואו, בראיון הראשון שלך'", אומר רניה, שהקימה חברת edtech שיוצרת הערכות לילדים דו-לשוניים. "אנשים מקבלים את זה כל הזמן כשהם לבנים, והם לא יוצרים כותרת. אז יש ציפייה להכרת תודה מקהילות מיעוט, אבל לא מכולם".

זה לא אומר שרניה לא אסירת תודה על הדברים בחייה - המשפחה והחברים שלה, למשל, או ההזדמנות שהייתה לה להגיע לארה"ב

"אבל זו הציפייה שיש למערכת מקהילות מסוימות, וזו דרך לדכא אותנו איכשהו, אני מרגישה", היא אומרת.

עבד עד תשישות

כדי להבין את נקודת המבט של אנטוניו ויג'יל, אתה צריך להתחיל עם ספרות קלאסית מאת הרמן מלוויל.

"אז אתה עשוי לחשוב שזה מוזר שצ'יקאנו מצפון דנבר יצטט ויקרא את 'ברטלבי, הסקריוונר'", אומר Vigil, מנהל טכנולוגיית כיתות חדשנית בבתי הספר הציבוריים של אורורה בקולורדו. "אבל ברטלבי הסופר הוא החתול הזה בספרות שמסרב ללכת לעבודה ומסרב לעבוד."

לא חתול כמו "מיאו". ברטלבי הוא איש אנושי ופקיד שנשכר על ידי מספר הסיפור, עורך דין. ברטלבי אוהב להגיב לבקשות של הבוס שלו שיגיע לעבוד איתן, "אני מעדיף שלא".

זוהי אנלוגיה, אומר Vigil, ליחסים בין קהילות מדוכאות וכיצד הערך שלהן מבוסס על מידת העבודה.

"אנחנו ממש צריכים לעבוד את עצמנו עד מוות כדי להוכיח את ערכנו ואת ערכנו כדי להתקיים וליהנות ממראית עין של זכויות, חובות וזכות במדינה הזאת", אומר ויגיל, "ולכן אני חושב שמה שבאמת בעייתי הוא הדרך שבה לא רק קהילות מדוכאות כמו לטינים נאלצות - ובמובנים רבים מחייבות ונכפות - לרבים מהתפקידים והתפקידים הללו שאנו יודעים שנוכל לתפוס אחרת אם ניתנה להם ההזדמנות המתאימה וההזדמנות הוגנת".

האירוניה היא שכל קהילת מהגרים הזדהתה עם מוסר עבודה שובר גב, אומר ויגיל. אבל הוא מרגיש שהעמל השתלב עם הפיכתם של הלטינים ל"מעמד פועלים קבוע", כזה שאינו מקבל החלטות ואין לו "הון תרבותי ואינטלקטואלי להניע שינוי".

"אני חושב שהשינוי הגדול שאנחנו צריכים לעשות הוא שאנחנו צריכים להפסיק לראות את עצמנו כשכירים ולראות את עצמנו כבעלים", הוא אומר. "כיצד נהיה מטפלים ובונים טובים יותר של קהילה, כך שלא נצפה ללא לאות מכל דור לתפוס את מקומו הראוי בעולם על ידי מוות במקום העבודה בגלל תשישות?"

בניית שולחן גדול יותר

כאדם היספני מקליפורניה, היותו בריבוי האתני של המדינה מביא איתו כמה זכויות יתר, אומר אדוארד גונזלס, מנהל משאבי חינוך פתוחים של המפקח על בתי הספר של מחוז קרן בקליפורניה. לא כל חלל הוא מקום שבו מצופה מהלטינים להיות אסירי תודה על התפקידים שבהם הם נמצאים, הוא מסביר, או להרגיש כאילו נאלצו להתגבר על מערכת מדכאת.

למעשה, מסביר גונזלס, יש מקרים שבהם מחנכים היספנים מגלים שהאנשים שמקיאים מחסומים לצמיחה שלהם נראים הרבה כמוהם.

"המקום שבו זה נהיה לי קשה הוא כשאני רואה את אותה מערכת [מדכאת] שהוקמה, אבל אלה הלטינים שדוחפים את המבנה הזה אל לטינים אחרים שעולים מאחוריהם", הוא אומר.

כשחושבים אחורה הן על החוויות שלו כסטודנט והן כמחנך, אומר גונזלס, היו אלה בעיקר נשים שחורות ולבנות שהציעו לו חונכות. הוא רוצה להעביר את תמיכתם למחנכים אחרים, ללא קשר לרקע.

"איך אני לא משכפל את המערכת שבה אני מחפש רק גבר היספני או מבטיח שזה רק מה שמושך אותי?" הוא אומר. "אני עושה את זה בכך שאני מחפש סטודנטים אחרים שאני רואה שצריכים את החונכות הזו, מתוך הכרה שיש כמה קהילות שלעולם לא יזכו להזכות שיש לי עכשיו" להיות מוקף באנשים שחולקים את התרבות שלו.

"אם אתה לא בונה בכוונה", הוא מוסיף, "אנחנו בסכנה לשכפל מבנים שלא הצליחו עבור אף אחד".

בול זמן:

עוד מ אד סורג '