Sgt_slaughtermelon על עקביות לעומת אקלקטיות | מגזין MakersPlace

הועלה מחדש על ידי אפלטון

עוקב: 0

In אמן שיחת הפודקאסט שלנו sgt_slaughtermelonנגענו בכוח המשיכה של שני כוחות מנוגדים לכאורה - קביעות ושינוי - ובשאיפה לאזן את האלמנטים הללו במסע היצירתי של האדם. הדילמה של האמן המתוארת כאן היא הפער בין החופים המוכרים של העקביות (כלומר, להישאר נאמן וניתן לזיהוי לפי סגנונות החתימה של האדם) לבין המים הבלתי ידועים של חדשנות.

קביעות, סימן ההיכר של סגנון מוכר, מזכירה את החזונות האימפרסיוניסטיים של מונה מים חבצלות סדרה, שבה אותו נושא מקבל גוונים שונים בתכלית עם האור המשתנה של כל יום חדש, בדומה להתקדמות הניואנסית של מסעו של אמן. הוא מהדהד בקווים ובזוויות הייחודיים של הדיוקנאות הקוביסטים של פיקאסו, עקביים ומזוהים כמו חתימתו של אמן.

ובכל זאת, חדשנות והמצאה מחדש הם מרכיבים הכרחיים של חיים יצירתיים, מזינים את התקדמות תנועות האמנות ומעצבים את האבולוציה של יוצרים בודדים. המסע היצירתי של הביטלס הוביל אותם מלהקת הסקיפל של ליברפול ללהקת הבלוז רוק המבורג ועד לחלוצי הפופ הפסיכדלי הנערצים ברחבי העולם. וכמובן, ניתן לזהות את פיקאסו על ידי לפחות חצי תריסר סגנונות שונים.

לאור זה, אני מזמין אתכם להיכנס לצומת של אמנות והתבוננות פנימית, בעודנו חוקרים את מחשבותיהם של אמנים שניווטו בשטח זה.

*החלק_ה_אנרגיה_אני_פלג_1* מאת sgt_slaughtermelon

חשיבותה של עקביות

"אני שואפת לעשות כל סדרה טובה ככל האפשר, מתוך אמון שהאינטואיציה האמנותית שלי תשמש כאלמנט המאחד".

— sgt_slaughtermelon

בסימפוניה של האמנות, העקביות משחקת תפקיד מרכזי בדומה למנגינות החוזרות על עצמן ביצירת מופת מוזיקלית. זהו הלייטמוטיב המובחן השוזר נרטיב מגובש לאורך יצירתו של אמן.

קחו בחשבון את וינסנט ואן גוך, שעבודתו מקיפה מגוון נושאים מגוונים, אך בכל זאת אין לטעות בעבודת המכחול ובסגנון הלא מדויק שלו, לא משנה אם הוא מצייר רחוב בעיר, אגרטל פרחים או דיוקן עצמי.

בהקשר עכשווי יותר, קחו בחשבון את הארוקי מורקמי שהנושאים החוזרים שלו של בדידות, מוזיקה והדהוד סוריאליסטי דרך עבודתו, לא משנה העלילה, האופי או התפאורה.

אפילו בואי, שספג אינספור מחמאות להמצאה עצמית מחדש, מעולם לא נמלט מהקול שלו או מהטעם שלו.

עקביות אמנותית מטפחת את הקשר בין היוצר לקהל שלו. אלה משיכות המכחול הניתנות לזיהוי, הנושאים הסיפוריים העקביים או התקדמות האקורדים האופייניים שמאפשרים לקהל לחבר את שם האמן לסוג של תחושה או חוויה.

זו לא קריאה לחזרה מונוטונית. זהו תיאור של החתימה האמנותית המובהקת שבלתי נמנעת אצל אמן הנאמן לעצמו, הד מתמשך למהות היוצר המחלחלת ביצירתם.

במידה מסוימת זה בלתי נמנע. רבים מהאמנים הכי חסרי מנוחה בעולם מוציאים רק לעתים רחוקות אם בכלל יצירות שלא הרגישו בצורה מהותית כלשהי כמוהם. עם זאת, בדיוק כמו זייפן ציורים מיומן, היכולת של אמן בעידן הדיגיטלי להיות פורה מבלי לתרום את הקול שלו קלה מאי פעם, ומכאן מאמר זה.

האתגר, אם כן, הוא לאזן את החתירה הזו אחר עקביות - להתחפר עמוק יותר ויותר לתוך אתה סטייל - עם הצמא לחדשנות, ריקוד שנמצא בלב המסע האמנותי.

הצורך בחדשנות

"התמקד בצמיחה אישית לפני שאתה מצפה ליצור אמנות טובה."

— sgt_slaughtermelon

חדשנות, הכוח המניע מאחורי הקידמה האמנותית, נמצאת בלב הרוח היצירתית. זהו ביטוי של הסקרנות הטבועה שלנו, שדוחף אותנו לחפש נקודות מבט חדשות ולהתעלות מעל גבולות המוכר. כפי שניסחה זאת דורותי פרקר, "יצירתיות היא מוח פרוע ועין ממושמעת."

פבלו פיקאסו - צייר, פסל, דפוס, קרמיקאי ומעצב במה - אולי מה היא דוגמה מצוינת לאמן ששינה באופן דרמטי סגנונות בתחילת הקריירה שלו. פיקאסו התחיל בגישה ריאליסטית, תקופה המכונה לעתים קרובות תקופות ה"כחול" וה"ורד" שלו, שבה עבודתו נשלטה על ידי ציורים מונוכרומטיים בגווני כחול וורד.

בתחילת שנות ה-1900, הוא עבר באופן קיצוני לסגנון מופשט יותר, כשהוא מייסד את התנועה הקוביסטית והמציא פיסול וקולאז' בנויים כתהליכים אמנותיים. השינוי הזה היה עדות לאומץ ולנכונות של פיקאסו לחדש, לצעוד אל מעבר למוכר ולהתעמק בטריטוריות אמנותיות לא ידועות.

המודרניסטית האמריקאית ג'ורג'יה אוקיף התחילה כאמנית מופשטת, ויצרה פרשנויות חדשניות בקנה מידה גדול של פרחים, גורדי שחקים ונופים. אבל באמצע הקריירה שלה, לאחר שעברה לניו מקסיקו בסוף שנות ה-1920, הסגנון שלה השתנה משמעותית.

היא החלה לצייר את הנוף הדרום מערבי המחוספס ואת המאפיינים הארכיטקטוניים והבוטניים הייחודיים שלו, וכתוצאה מכך סגנון ייצוגי וייחודי יותר ששילב הפשטה עם פרטים מדויקים, כמעט צילומיים.

האמן היפני Katsushika Hokusai, הידוע בציורים ובהדפסים שלו Ukiyo-e, הוא דוגמה מושלמת לאמן ששינה באופן דרמטי סגנונות די מאוחר בקריירה שלו.

היצירה המפורסמת ביותר של הוקוסאי, הגל הגדול מול קנאגאווה, שנוצר כשהיה בשנות ה-70 לחייו, היה חלק ממנו שלושים ושש תצפיות על הר פוג'י סדרה, שסימנה יציאה מאמנות ה-ukiyo-e המסורתית שלו לעבר סגנון המשלב אלמנטים של אמנות מערבית, במיוחד בשימוש בפרספקטיבה ובצבע. השינוי הזה בסוף הקריירה מדגיש את הרעיון שלעולם לא מאוחר מדי לאמן לחדש ולהגדיר מחדש את הקול היצירתי שלו.

אמנים אלה, כל אחד בשלבים שונים של הקריירה שלו, משמשים דוגמא עוצמתית לאופן שבו צמיחה אישית וחדשנות הולכים יד ביד. המסע היצירתי אינו תהליך סטטי, אלא אבולוציה דינמית הניזונה מהנכונות שלנו לחקור, להתנסות ולהגדיר מחדש ללא הרף את הגבולות האמנותיים שלנו.

יצירת האיזון: אסטרטגיות מעשיות

כאמנים, הריקוד בין הקצב הנוח של סגנון החתימה שלנו לבין הריגוש שבביטוי חדשני יכול להיראות מעורער. עם זאת, כמה אסטרטגיות יכולות לעזור לנו לאמץ הן את העקביות והן את האקלקטיות, ולאפשר להפכים לכאורה אלה להעשיר את המסע היצירתי שלנו.

עובד בסדרה: הגישה הזו מאפשר לנו לשמור על סגנון מוכר בכל סדרה, בעוד שהפורטפוליו הכולל שלנו משקף את רוחב החקירה היצירתית שלנו. כל סדרה הופכת לסט מגובש וניתן לזיהוי, בעוד חדשנות שזורה בכל גוף העבודה שלנו.

מיזוג ישן וחדש: אנחנו יכולים למזג טכניקות חדשות לתוך הסגנון המבוסס שלנו, לטפח חדשנות בגבולות המוכרים. של קצושיקה הוקוסאי נישואים של אלמנטים מערביים ל-ukiyo-e המסורתי הוא מקרה למופת.

צמיחה אישית כהשראה: כשחוויות החיים שלנו מעצבות אותנו, הן יכולות לעצב גם את האמנות שלנו. בדיוק כמו המעבר של ג'ורג'יה אוקיף לניו מקסיקו הפיחה חיים חדשים בסגנונה, האבולוציה האישית שלנו יכולה להביא לשינוי אמנותי.

אימוץ אבולוציה הדרגתית: במקום שינויים פתאומיים, אנו יכולים לשלב אלמנטים חדשים בהדרגה בעבודה שלנו. כמו של פיקאסו הסגנון התפתח מתקופות הכחול והורד שלו ועד הקוביזם, כך גם הסגנון שלנו יכול להתפתח עם הזמן, ולהתפתח עם הנרטיב של המסע שלנו.

פרויקטים צדדיים ניסיוניים: כאן, אנו חופשיים להתנסות, ללא אילוצי העבודה העיקריים שלנו. מרחבים אלה לחקירה מאפשרים לנו להתנסות ללא הלחץ של הסגנון המבוסס שלנו. לאחר מכן ניתן לשזור אלמנטים מהפרויקטים הללו לתוך העבודה העיקרית שלנו, ולגשר על הפער בין המוכר לחדש.

*בחר_הגלולה_סיליקון* מאת sgt_slaughtermelon

מסקנה: מחול העקביות והאקלקטיות

"אם האינטואיציה שלי לא מצליחה לשמור על עקביות, אז יהיה לי קשה לסמוך על עצמי לחקור טריטוריות חדשות."

— sgt_slaughtermelon

העקביות מנמקת אותנו, ומספקת נקודת התייחסות מוכרת המעניקה את האומץ לחקור את הלא נודע. זהו משטח שיגור, בסיס, המספק את הבסיס ליציאה למרחבים חדשניים.

חדשנות מעוררת השראה לצמיחה והתחדשות, ומאפשרת לנו לצאת אל מעבר למוכר ולעצב מחדש כל הזמן את היקום היצירתי שלנו. זה דורש תעוזה, נכונות להטיל ספק בנורמה ולאמץ אי ודאות.

המשימה איננה בבחירה בין עקביות לחדשנות אלא ללמוד לרקוד באלגנטיות ביניהם. בסופו של דבר, שמירה על איזון זה מדברת על המהות הדינמית של יצירתיות, מסע שמעשיר הן את האמן והן את יצירתם, מתפתח ללא הרף, חוקר לנצח ומתרחב ללא הרף.