שגיאת טייס גרמה להתרסקות נושאת F-35 וצלילה לים סין הדרומי

שגיאת טייס גרמה להתרסקות נושאת F-35 וצלילה לים סין הדרומי

צומת המקור: 1975586

שגיאת טייס הייתה מאחורי מטוס קרב F-35C Lightning II שהתרסק על סיפון נושאת המטוסים קרל וינסון לפני שהחליק לים סין הדרומי בשנה שעברה, על פי תחקיר של חיל האוויר הימי שפורסם השבוע.

אבל החוקרים גם ציינו שטעית הטייס "לא בוצעה בצורה פזיזה וגם לא מתוך כוונה זדונית".

הטייס התקלה ניסה נחיתה מיוחדת ב-24 בינואר 2022, שהיה "תמרון מאושר ונפוץ", אך הטייס מעולם לא ביצע זאת קודם לכן.

"כתוצאה מציר הזמן הדחוס וחוסר ההיכרות (של הטייס) עם התמרון, איבד (הטייס) מודעות למצב ולא הצליח להשלים את צ'ק-רשימת הנחיתה שלו", לפי התחקיר. "באופן ספציפי, (הטייס) נשאר במצב ידני כשהוא היה צריך להיות (ולחשוב שהוא) במצב פיקוד אוטומטי שנועד להפחית את עומס העבודה של הטייס במהלך נחיתות."

זה הוביל את הטייס להיכנס לנחיתה ללא מספיק כוח, ועד שהבין את מצבו, כבר היה מאוחר מדי.

תחקיר פיקוד על תקלה מסוג F-35 ב-24 בינואר 2022

פריסת ה-USS Carl Vinson לצי ה-7 של ארה"ב סימנה את הפעם הראשונה שמטוסי F-35C נכללו בכנף אווירית של נושאת.

שישה מלחים נפצעו בתקלה, כולל הטייס שפלט בשלום.

לפני שצוותי החילוץ חילצו את המטוס מעומק של 12,000 רגל בתחילת מרץ, סרטון של ההתרסקות הופץ בין הצוות ובסופו של דבר הודלף לתקשורת.

בחקירה מוזכרת מועצת הערכה של טייסים ימיים בשטח, ודובר חיל האוויר הימי קמ"ר. זכרי הראל אישר ביום רביעי כי הטייס התקלה, סגן בעל ביצועים גבוהים באותה עת, אינו טס יותר עבור חיל הים אלא ממשיך לשרת כקצין.

בזמן התקלה, מערכות הנחיתה האוטומטיות היו אופציונליות לטייסים, אך בעקבות התקלה ו"ריווי המשימה" של טייס התקלה שהודה בעצמו באותה תקופה, כוחות האוויר הימיים מחייבים כעת שטייסי F-35 ישתמשו בסיוע האוטומטי.

אחרת, הבדיקה מצביעה על כך שכל השאר התבדה באותו יום.

המטוס היה מסוגל למשימה ועמד בדרישות התחזוקה והנחיות אחרות, על פי החקירה.

לטייס היו יותר מ-370 שעות טיסה ב-Lightning II, ישנה שמונה שעות שינה לפני הטיסה ולא עסק בבעיות אחרות.

הוא ניסה באותה עת "התאוששות מזורזת", מנהג נחיתה נפוץ שמפחית את זמן הסיפון הפתוח ומגביר את היעילות.

אבל הטייס מעולם לא יזם התאוששות מזורזת מעל הספינה, וההתרסקות הגיעה במהלך הניסיון הראשון שלו לעשות זאת.

אחרת, מצאה הבדיקה, הטייס "היה טופ 5 נאגט קודם ועיף כדור מוביל 10" ב-Carrier Air Wing 2, "מה שמצביע על כך שביצועי הנחיתה שלו על הספינה היו יוצאי דופן עבור קצין זוטר בסיור ראשון ."

הטייס אמר לחבריו לטייסת כי הוא רוצה לנסות את הנחיתה לפני תום ההיערכות, "אבל הוא לא הרגיש לחץ לבצע התאוששות מזורזת" באותו יום.

מאוחר יותר הוא אמר לחוקרים שהוא לא השלים את רשימת הבדיקה שלו לנחיתה והפעיל את מערכות הסיוע האוטומטיות לנחיתה "מכיוון שהוא היה המום משפע של משימות (מצב המכונה רוויית משימה)", נכתב בחקירה.

לפיכך הטייס התקרב במצב ידני שבו הוא ישלוט גם במקל וגם במצערת, על פי התחקיר.

נחיתה במצב ידני פירושה עומס עבודה מוגבר עבור הטייס במונחים של שליטה במהירות האוויר בגישה, המערך והגלישה.

המצבים האוטומטיים הזמינים, שלא נדרשו באותה עת, מאפשרים למטוס לשלוט אוטומטית על דחף המנוע כדי לשמור על זווית התקפה רצויה, מה שמאפשר לטייס להתמקד בשימוש במקל הפיצוץ כדי להטיס את מדרון הגלישה הרצוי, על פי הגשושית.

"המטוס פיתח קצב שקיעה מהיר במהלך החלק הסגור של גישת הנחיתה ודרישת כוח מנוע ידני לא נוספה עד 2.6 שניות לפני הפגיעה", נכתב בחקירה. "תוספת הכוח המאוחרת הזו לא הספיקה כדי למנוע מהמטוס לפגוע ברמפה."

כשהמטוס פגע ברמפה של קרל וינסון, הוא גזז את ציוד הנחיתה והקפיץ את הזנב באוויר לפני שהאף פגע בסיפון.

הסילון תפס את חוט המעצר הראשון על הסיפון, וסובב את אפו של הסילון בניצב לנתיבו המיועד, ו"ציוד האף" של הסילון תפס את החוט השני.

חלק אחר של הסילון תפס אז את חוט המעצר השני, מה שגרם למטוס להסתובב נגד כיוון השעון, ואז הטייס פלט.

עדיין מסתובב, הסילון החליק מהצד הקדמי של המנשא.

פחות מדקה חלפה בין שהטייס החל בתמרון העילי ועד להתרסקות על סיפון הספינה.

מפקד יחידת הסילון, טייסת קרב 147, אמר מאוחר יותר לחוקרים "הוא לא עודד התאוששות מזורזת או רוצה שהטייסים שלו יעכבו את תחילתם מלמעלה מהספינה כדי להגדיר התאוששות מזורזת", וכי היה " ללא בעיות בטיחות משמעותיות" עם התאוששות מזורזת של הטייסת במשך יותר משישה חודשי פריסה.

"הוא סמך על הטייסים שלו שישתמשו בעבודת ראש טובה", נכתב בחקירה.

לאחר ההתרסקות, מסוקים שהוקצו למוביל מצאו במהרה את הטייס במים, מוקף פסולת וסמני עשן, צף ברפסודת ההישרדות שלו.

חלק מהמלחים הפצועים נפגעו מפסולת מההתרסקות, וכאשר הם נמתחו החוצה, החלו מלחים לפנות את הסיפון מהפסולת.

שלושה מלחים, בהם הטייס, פונו רפואית.

המטוס האבוד עלה יותר מ-115 מיליון דולר, ומטוס EA-18G Growler ספג נזקים של יותר מ-2.5 מיליון דולר מפסולת התרסקות.

הבדיקה משבחת את צוות המסוק שחילץ את הטייס ואת המלחים שהחזירו את הסיפון לצורת נחיתה במהירות לאחר התקלה, כך שמטוסי שוטרים יוכלו לנחות בבטחה.

המטוס היה אובדן מוחלט.

"שבועות מרובים של חדירת מים מלוחים בעומק יגרמו ככל הנראה להיעדר פוטנציאל הצלה עבור כל רכיבי מטוס", כתבו החוקרים.

העובדה שהמטוס תפס את חוטי המעצר לאחר שפגע ברמפה האטה את המטוס ושלח אותו להסתובב, התפתחות שככל הנראה מנעה מגוף המטוס לפגוע במלחים אחרים, ציוד או מטוסים על חרטום הספינה.

החקירה קוראת לחיל הים וליצרן המטוס לפתח מערכות התרעה נוספות למקרים בהם טייסים פוגעים בזווית ההתקפה הרצויה ולכאשר טייס אינו נמצא באחד המצבים האוטומטיים בעת ניסיון נחיתה.

בין ההמלצות שאומץ והורה ראש חילות האוויר הימיים, סגן אדמ' קנת' ווייטסל, הייתה כי הטייסים יידרשו להשתמש במערכות הנחיתה האוטומטיות.

לפני התקלה בשנה שעברה, הטייסים הופנו להשתמש בסיוע האוטומטי "כפי שרצוי".

ג'וף הוא כתב צוות בכיר ב-Military Times, המתמקד בחיל הים. הוא סיקר בהרחבה את עיראק ואפגניסטן ולאחרונה היה כתב בשיקגו טריביון. הוא מקבל בברכה כל מיני עצות בכתובת geoffz@militarytimes.com.

בול זמן:

עוד מ דיפנס ניוז אייר