סעיף 60 לחוק זכויות היוצרים: לבסוף, כמה תשובות(?)

סעיף 60 לחוק זכויות היוצרים: לבסוף, כמה תשובות(?)

צומת המקור: 3071343

בעוד שחלק גדול מהשיח סביב הפרת זכויות יוצרים הוא סביב זכויות הבעלים, מעט מאוד תשומת לב ניתנה לנורמליזציה של הגנת יתר על החומר! טרולי זכויות יוצרים וגופים שמתפרנסים משליחת הודעות על הפרה (בין אם על בסיס כלשהו ובין אם לא) אינם נדירים יותר. הודו היא למעשה אחד מתחומי השיפוט הבודדים שבהם למחוקקים הייתה ראיית הנולד לכלול הגנה מסוימת בדיוק מפני זה! סעיף 60 לחוק זכויות יוצרים מספק תרופות לאיומים חסרי בסיס בתביעה משפטית בגין "הפרה" לכאורה. בהתחשב במעט השיח שהיה סביב הוראה זו, אין זה מפתיע שעדיין יש מקום רב לבהירות מושגית ופרשנית. Anirud Raghav מביא לנו פוסט מעניין מאוד בנושא זה, כפי שנדון על ידי בג"ץ בומביי ב פסק הדין האחרון. בהתחשב בשאלות התקפות מאוד שהוא מעלה, אנו עשויים לעקוב אחר זה עם פוסט נוסף שמנסה להתעמק קצת יותר בקטע הזה! עם זאת, לעת עתה, המשך לקרוא לקבלת התפיסה של Anirud על המקרה הזה. אנירוד היא שנה ב' בבית הספר הלאומי למשפטים של אוניברסיטת הודו, בנגלור.

הספר הראשון בסדרת "קשר אחים" של התובע. תמונה מ כאן

סעיף 60 לחוק זכויות היוצרים: לבסוף, כמה תשובות(?)

מאת אנירוד רגאב

הוראות איומים חסרות בסיס ייחודיות למעט מאוד תחומי שיפוט - הודו היא אחת מהן, UK ו אוסטרליה (לִרְאוֹת סעיף 128 של חוק הפטנטים, 1990) הם שניים בולטים נוספים. סעיף 60 לחוק זכויות היוצרים, 1957 הוא ההוראה הרלוונטית בהקשר של זכויות היוצרים המספקת תרופה נגד איומים חסרי בסיס בהליכים משפטיים. באופן כללי, סעיף 60 מסמיך מפר לכאורה (האדם המאוים) לתבוע כל מי שמאיים נגדו ללא בסיס בתביעה משפטית. ההקלות הן משולשות: צו מניעה, הכרזה על אי-הפרה ופיצויים, אם התובע יכול להראות הפסדים שנגרמו עקב איומים מופרכים כאמור בתביעה משפטית. למעט מקרים בודדים, פסיקת סעיף 60 היא מאוד לא מפותחת וחסרת יסוד. מצב עניינים זה תוקן בחלקו על ידי פסק הדין האחרון של בית המשפט העליון בומביי ב Manya Vejju נגד Sapna Bhog. הוא עונה על כמה שאלות מתמשכות לגבי תביעות סעיף 60 והוא אולי הראשון מסוגו שערך סקר מקיף של תביעות סעיף 60, מה שהופך אותו לשיקול דעת חשוב. בפוסט זה אעבור על עובדות המקרה, על ממצאי בית המשפט ואזהה כמה סוגיות עם פסק הדין.

עובדות ובעיות

התובעת, ספנה, היא סופרת. היא מפרסמת בעצמה יצירות ספרותיות. העבודה המודאגת כאן היא סדרת הרומנטיקה האינדי שלה בשם "The Bond of Brothers". הנתבעת, מניה, טוענת שהסדרה של ספנה היא עותק לא מורשה של יצירתה הספרותית (של מניה), שכותרתה "האחים ורמה". Manya טען להעתקה בלתי מורשית וגניבה ספרותית פעמים רבות ברשתות החברתיות, לגבי פרקים מסוימים של שני הספרים. זה גרם להפסדים לסאפנה. לאחר מכן, סאפנה מוציאה למניה הודעה על הפסקת זכויות יוצרים, בבקשה להסיר את הפוסטים ברשתות החברתיות, להגיש התנצלות ופיצוי ללא תנאי. בתגובה, מניה מגישה FIR תחת סעיף 385 (הצבת אדם בחשש לפציעה על מנת לבצע סחיטה) ו סעיף 506 (עונש על הפחדה פלילית) של ה-IPC. מאוחר יותר, גיליון האישום שונה להוספה סעיף 63 (עבירה של הפרת זכויות יוצרים או זכויות אחרות המוקנות בחוק זה) וכן סעיף 65 (לוחות לצורך יצירת עותקים מפרים) גם של חוק זכויות היוצרים. בשלב זה, סאפנה מביאה תביעה לפי סעיף 60 המבקשת להכריז על אי-הפרה, וכי האיומים היו חסרי בסיס. בית המשפט המחוזי פסק לטובת סאפנה, וקבע נימוקים מפורטים לקביעה כי לא הייתה הפרה. לפיכך, מניה מעדיפה ערעור לבג"ץ.

הסוגיה העיקרית שנפלה על בית המשפט הייתה כדלקמן: האם הגשת תביעה משפטית מהווה פתיחת הליכים משפטיים, ובכך מפעילה את הסייג לסעיף 60 והופכת את תביעת סעיף 60 של התובע לבלתי ניתנת לניהול? בקצרה, סייג סעיף 60 קובע כי אם המאיים, בשקידה נאותה, אכן מגיש תביעת הפרה כנגד האיומים שהושמעו, אזי סעיף 60 חדל לחול.

ממצאי בית המשפט

לארבעה ממצאים יש חשיבות מיוחדת, הן מבחינת השאלות שהם עונים, והן מבחינת השאלות שהם מעלים. ראשית, בית המשפט קובע כי תביעות סעיף 60 הופכות ללא תועלת ברגע שנפתח הליכי הפרה, עם "גילוי נאות". שנית, פעולת ההפרה כמשמעותה של הסייג חייבת להתייחס לאותו נושא של תביעת סעיף 60, דהיינו, האיומים שהוגשו והתביעה שננקטה חייבים להתאים. שלישית, בתביעה לפי סעיף 60, על בית המשפט להגביל את עצמו לניתוח לכאורה של חוסר בסיס במקום לנתח את מהותה של תביעת הפרה. רביעית, המונח "תביעה" יכלול פעולות אזרחיות ופליליות שננקטו נגד העותר. 

א. תביעה לפי סעיף 60 פוסלת עם פתיחת הליכי הפרה.

הסוגיה המרכזית של מה קורה לתביעת סעיף 60 עם פתיחת הליכי הפרה נענתה ללא קושי רב (קודם פוסט בבלוג מתייחס לשאלה זו ומזהה כמה בעיות בעמדה זו). בית המשפט מצטט מק צ'ארלס נגד IPRS ו סופר קלטות לקבוע כי פתיחת הליכי הפרה תגרום לתביעת סעיף 60 ללא תועלת, שכן הדבר יגרור את הסייג.

ב. התביעה (בהתאם לתנאי) חייבת להיות בגין ההפרה הנטענת.

בואו נסכם בקצרה. FIR הוגש על ידי ספנה, בשל כך הגישה מאניה תביעה לפי סעיף 60 וקיבלה צו ביניים חיובי מהשופט המחוזי. מעניין שבשלב זה, סאפנה מגישה תביעת הפרה בפני בית משפט אזרחי בהיידראבאד. זה מבלבל שעובדה כה מכרעת תופיע בסוף פסק הדין. מכל מקום, בית המשפט קבע כי מאחר שהליך הפרה זה הופיע לאחר שהשופט המחוזי הכריע בתיק סעיף 60, לא יכול היה לשופט להפיק תועלת לבחון את התובעים בהליך ההפרה כדי להכריע אם אכן הליך כזה היה בגין האיומים. במכרז. במילים אחרות, בית המשפט אומר שכדי שתביעה להפעלת סייג סעיף 60, היא חייבת להיות בגין האיומים שהוגשו לתובע בתביעת סעיף 60 (האיומים שהיוו את עילת התביעה של התובע).

ג. בתביעה לפי סעיף 60, בית המשפט לא צריך להתעמק לגופו של עניין. עליה לנתח לכאורה, האם קיימות עילות להפרה.

במקרה דנן, נקבע כי השופט המחוזי התעמק בגופו של התיק. הוא הקצה סיבות מפורטות לקביעה אם הייתה הפרה. לדעת בית המשפט, השופט המחוזי חרג מסמכותו והגזים. הסיבה לכך היא - זו הייתה תביעת סעיף 60 לצו מניעה והצהרה.

זה מבהיר פן חשוב של פסיקת סעיף 60, דהיינו, הסטנדרטים הראייתיים החלים להראות "חוסר יסוד" של איומים. מפסק הדין עולה כי התקן החל הוא רק א הסיעה הראשונה האחד, דהיינו, על התובע להקים הסיעה הראשונה שהאיומים היו חסרי בסיס.

ד. פירוש "תביעה" ו"פעולה" בהסתייגות של סעיף 60

התרומות החדשות של תיק זה נעוצות בבניית המונחים "תביעה" ו"פעולה" בהסתייגות של סעיף 60.

הסייג של סעיף 60 קובע שאם האדם המאיים "מתחיל ומעמיד לדין" "פעולה" בגין הפרה, אזי סעיף 60 לא יחול. לכן, עולות שתי שאלות מיידיות: א) מה היקף המונח "תביעה"? האם זה מתייחס אך ורק לתביעה פלילית (כפי שהשימוש המסורתי במונח אומר) או שהוא כולל גם סעדים אזרחיים? ב) מה המשמעות של "פעולה" וכיצד היא שונה מתביעה?

א) תביעה: סעדים אזרחיים ופליליים כאחד

בית המשפט מעיר כי המונח "להעמיד לדין" יכלול סעדים פליליים ואזרחיים כאחד. נימוק בית המשפט הוא שלפי חוק זכויות היוצרים, לבעל הזכות יש סעדים אזרחיים (סעיף 55) וגם פליליים (ראה פרק 8). בהתחשב בכך, אין זה הגיוני להגביל את פעולת ההפרה אך ורק לפעולה פלילית, במיוחד אם מטרת סעיף 60 היא רק להבטיח שננקטים צעדים משפטיים בתום לב ביחס לאיומים. יתרה מכך, מאחר שתביעות הפרת זכויות יוצרים מבקשות בעיקרן סעדים אזרחיים, במיוחד סעד של צו מניעה, אין כל משמעות להגביל זאת רק לסעדים פליליים.

ב) "פעולה" - עמימות והסבר זמני

המונח הלא ברור הנוסף בהסתייגות הוא "פעולה". מה יהיה היקף המונח ובמה בדיוק הוא שונה מתביעת הפרה? סוגיה זו הפכה לרלוונטית בבחינת האם הגשת FIR תיחשב כ"פעולה" במסגרת סייג סעיף 60 (ובכך פסלה את תביעת סעיף 60).

בית המשפט מציע כי המונח "תביעה" הוא אמנם רחב יותר מהמונח "תביעה", המתייחס בדרך כלל רק לתביעות אזרחיות. המחוקק יכול היה להשתמש במונח "תביעה" במקום "פעולה" אם רצה, אבל הוא לא עשה זאת. מכאן מסיק בית המשפט כי המחוקק התכוון ככל הנראה לכסות גם הגשת תביעות FIR במשמעות "פעולה". אחרי הכל, נאמר לעתים קרובות שהגשת FIR מפעילה את הליך המשפט הפלילי והיא חלק מהפלילי. פעולה.

מעניין לציין שבמקרה דנן, בית המשפט קבע כי לא ניתן יהיה לומר אם ה-FIRs היו "פעולות" שכן הן כבר בוטלו על ידי בית המשפט העליון בטלנגנה.

הבה נבחן עמדה זו לעומק. אז, אנחנו יודעים שמניה הגישה תביעות FIR נגד Sapna במסגרת סעיף 385 וסעיף 506 של IPC. באופן רלוונטי, בתגובה, פנתה סאפנה לבית המשפט העליון בטלנגנה עם עתירה לפי סעיף 482 של CrPC (סמכויות טבועות של בית המשפט העליון), כשהיא מתפללת שבית המשפט יבטל את ה-FIRs. בית המשפט העליון של טלנגנה, מרוצה מהענין של סאפנה, מבטל את ה-FIRs ומעכב את כל ההליכים הפליליים נגד סאפנה בהקשר זה. בהתחשב ברשומה הזו, בית המשפט העליון של בומביי ב מאניה ויג'ו אומר שה-FIR איבד את אופיו של "ממשיכים". יש להניח שבית המשפט התכוון שמאחר שה-FIR בוטלו, הם לעולם לא יוכלו להבשיל לכדי משפט. מכיוון שהם לעולם לא יכלו להבשיל לכדי משפט, מבחינה טכנית זה לא אמור להיחשב כ"פעולה". יש לכך חשיבות משום שמטרת סייג סעיף 60 היא שהאיומים בהליכים משפטיים הפכו למעשה להליכים משפטיים. אז, האיומים הם כבר לא רק איומים. לפיכך, בהכרח, המילה "פעולה" צריכה לכלול צורה כלשהי של הערכה שיפוטית של הפרה. מאחר שהדבר לא היה אפשרי במקום בו בוטלו ה-FIR וכל ההליכים הפליליים בהקשר זה נעצרו, ה-FIRs איבדו את אופיים כ"הליך". למרבה הצער, עדיין לא ברור מדוע בית המשפט צריך לומר ש-FIRs איבדו את אופיים כ"הליך" ולא את אופיים כ"פעולה" עצמה. האם כעת עלינו לשער שההליך שונה מפעולה? התחושה שלי היא שבכל מקרה, זה לא יעשה הרבה הבדל מכיוון שהנימוק לעיל עדיין יעמוד. לסיכום, השורה התחתונה היא שהמילה "פעולה" צריכה לכלול בהכרח הערכה שיפוטית של תביעות ההפרה שהיו נשוא האיומים.

חידת בדיקת הנאותות

יהיו המעלות של המקרה הזה אשר יהיו, נושא קוצני אחד נמשך. זוהי הפרשנות של המונח "גילוי נאות" בהסתייגות לסעיף 60. הן הסייג והן בית המשפט מזכירים כי יש לנקוט בהליך של הפרה עם בדיקה נאותה. אפשר לתהות למה זה. מה המשמעות של בדיקת נאותות בהקשר זה? באילו מקרים ניתן לומר שההליכים נפתחו ללא בדיקת נאותות? אף אחד עדיין לא יודע. זה יהיה מובן אם "בדיקת נאותות" היה רק ​​עוד מקרה של מילוליות חקיקתיות, אך לא - בית המשפט מדגיש את חשיבותן של מילים אלו בסעיף 34, ומדגיש כי ההליך שנפתח כך חייב להיות "משמעותי". אם הליך "משמעותי" פירושו לעשות ראויים תביעות הפרה, זה מעלה שאלות נוספות: איך אפשר לומר אם הליך ההפרה נפתח בגילוי נאות לפני ההליך מסתיים? בוודאי, רק לאחר מתן פסק הדין, לאחר שמיעת שני הצדדים, יכול בית המשפט להחליט מי מהצדדים ראוי. במילים אחרות, קביעה אם הליך נפתח בבדיקת נאותות היא בהכרח חקירה שלאחר מעשה. התוצאה של נקיטת פרשנות זו תהיה זו: כעת, כל תובע סעיף 60 יוכל לטעון להגנה כי הליך ההפרה לא נפתח בגילוי נאות. ואין שום דרך שבית המשפט יבדוק באופן עצמאי אם אכן הליכי ההפרה נפתחו בגילוי נאות - זה לגמרי נפרד סעיף 55 תביעה (סעדים אזרחיים בגין הפרה) אחרי הכל, שננקטה במקום אחר. עכשיו, מה בית המשפט צריך לעשות? אם היא תאפשר הגנה כזו, היא תגרום לאי-פעולה של הסייג, שכן הגנה זו ניתנת למעשה לטעון בכל מקרה. אם היא לא תאפשר הגנה כזו, היא תצטרך לתת סיבות טובות מאוד לשלול הגנה כזו, מה שצפוי להיות משימה קשה בשל היעדר סמכויות או ספרות בנושא. לפיכך, אנו רואים כיצד הביטוי "גילוי נאות" עלול לגרום למאבקים פרשניים. ביטוי זה התעלם עד כה לחלוטין בפסק הדין בסעיף 60, אבל מניה עשוי לשנות זאת בהתחשב ב"בדיקת נאותות".

סיכום

הכל נאמר ונעשה, מניה מבהיר כמה היבטים חשובים של סעיף 60 ומהווה תוספת חשובה לפסיקת זכויות יוצרים. הוא מספק ניתוח מאוזן למדי, תוך התחשבות בזכויות של המשתמש ושל בעל זכויות היוצרים, וזו הסגולה העיקרית שלו. עם זאת, מסתבר שכמה שאלות נמשכות. הנחמה היחידה שלנו היא שפסיקת סעיף 60 עדיין צעירה ובתקווה תשיג בהירות רבה יותר בזמנים הבאים.

בול זמן:

עוד מ IP חריף