מתחת להסכם האו"ם מסתתרת אמת אפלה יותר, אומר אוסקה. לאף חברה או מדינה לדלק מאובנים אין תוכנית אמיתית להפסקת הדרגה של דלקים מאובנים. להיפך, כמעט כולם מצפים להמשיך להפיק פחם, נפט וגז הרחק אל העתיד והרבה מעבר למה שנדרש כדי לצמצם את הפליטות מספיק כדי לעמוד ביעדי האקלים שנקבעו. חלק מהסיבה היא שכמעט כל מדינה וחברה רואה את עצמה בעמדה ייחודית - היצרנית האחרונה העתידית של דלקים מאובנים.

"לכל מדינה יש סיבה משלה למה הם צריכים להיות האחרונים", אמר מייקל לזרוס, מדען בכיר במכון הסביבה בשטוקהולם ואחד ממחבריו של דוח פער ייצור, שניתח את התוכניות שיש למדינות להרחבת דלק מאובנים. דוח זה מראה שכל מדינות העולם מתכננות לייצר פי שניים יותר דלק מאובנים ממה שעולה בקנה אחד עם שמירה על הטמפרטורות הממוצעות העולמיות ללא יותר מ-1.5 מעלות צלזיוס מעל לרמות הפרה-תעשייתיות.

הדו"ח ניתח הערכות ייצור דלק מאובנים מממשלות של 20 מדינות גדולות המייצרות דלק מאובנים, כולל ארצות הברית, רוסיה, מקסיקו ואיחוד האמירויות הערביות. עד 2050, הפער צפוי להיות גדול עוד יותר. מדינות אלו מצפות לייצר פי 2½ יותר דלק מאובנים בשנת 2050 מאשר היעד של 2 מעלות צלזיוס. אל תטעו, ב-2 מעלות צלזיוס, כדור הארץ נמצא בדרך להפוך לתפוח אדמה אפוי שבו בני אדם מעטים יכולים לשרוד.

"זהו ניתוק מוחלט בין מה שהממשלות מתכננות לו ומה שנדרש כדי לעמוד ביעדי פריז", אמר גרג מוטיט, שותף בכיר במכון הבינלאומי לפיתוח בר קיימא. במילים אחרות, לכל ההוללות על 28 ועידות האקלים עד כה לא הייתה השפעה ניכרת על תעשיית הדלק המאובנים.