האם גני ילדים מופרדים כמו שאר החיים האמריקאיים? - EdSurge News

הועלה מחדש על ידי אפלטון

עוקב: 0

הסוציולוג קייסי סטוקסטייל בילה שנתיים בתצפית על "כל העושר המתרחש" בתוך גן ילדים ראש התחלה במדיסון, ויסקונסין. ואז, היא חשבה, היא צריכה להסתכל על תוכנית למידה מוקדמת אחת אחרת, למען האמת.

גני מדיסון חלקו הרבה במשותף. למרות שאחד מומן על ידי ה תוכנית Head Start הפדרלית והשני היה פרטי, לשניהם היו חמישה כוכבים דירוגי איכות מהמדינה, שכרו מחנכים מנוסים, השתמשו בתכניות לימודים מבוססות משחק ופעלו על פי שגרות דומות. אפילו היו להם הרבה מאותם צעצועים.

"לא התכוונתי שזה יהיה השוואה לגבי מעמד חברתי", חולקת סטוקסטיל את המחקר שלה. אבל שתי התוכניות, כל כך דומות על הנייר, התגלו כשונות "פשוט כל כך שונות".

סטוקסטייל, א עוזר פרופסור במכללת דארטמות', פרסמה את ממצאיה בספר חדש, "התחלות כוזבות: חייהם המופרדים של ילדים בגיל הגן", שלוקח את הקוראים לתוך שתי כיתות גן ובוחן כיצד גזע וכיתה מחלקים ילדים אפילו בחוויות החינוך הפורמליות המוקדמות שלהם.

מה שסטוקסטיל מצא במדיסון לא היה סטייה. ברחבי ארצות הברית, על פי ההערכות שני שלישים מהתוכניות לגיל הרך מופרדות - מציאות שעשויה לסתור ישירות את האמונה הרווחת שגיל הרך, וכל חוויות הלמידה המוקדמות האיכותיות, הם שוויון מצוין.

EdSurge ראיינה את סטוקסטיל מוקדם יותר החודש כדי לשאול על מה שלמדה במחקר "התחלות כוזבות" וכיצד זה מודיע לה על הבנתה את הגיל הרך כאמצעי יעיל נגד עוני. השיחה עברה עריכה קלה ותמצה למען הבהירות.

EdSurge: ספר לי יותר על כל אחת משתי כיתות הגן שצפית בהן. הם כל כך דומים על הנייר. איפה באמת נכנסות הפערים?

קייסי סטוקסטיל: אחד ההבדלים העיקריים הוא ביציבות ההרשמה בהד סטארט. Head Start נותן עדיפות לאוכלוסיות מסוימות. הם באמת רוצים לעזור לילדים בעוני או ליד קו העוני, אבל גם לילדים שחווים אומנה או חוסר בית. זה יוצר חוסר יציבות בהרשמה. וכך בכיתה של Sunshine Head Start שראיתי, שני שלישים מהילדים נרשמו באופן יציב. הם התחילו בספטמבר. זו הייתה תוכנית שנתית שלמה, והם היו שם עד יולי.

אבל אז שליש מהילדים, המושבים האלה השתנו. מישהו היה באומנה, ואז הם הוכנסו למקום אחר. זה לא הגיוני ללכת לבית הספר הזה בצד הזה של העיר. או שמשפחה פונתה והם עוברים, אז המקום הזה משתנה. או אובדן עבודה. שלנו היה שיעור של יום שלם, אז ההורים היו צריכים לעבוד או לחפש עבודה. אם הם לא עמדו בדרישות האלה, הם קיבלו פחות שעות והם הועברו לכיתה אחרת. אז ל-Head Start הייתה חוסר היציבות בהרשמה. היו להם גם נוכחות משתנה, רק אם דברים מתרחשים בבית וילדים לא הגיעו לבית הספר.

ואז הדבר השלישי שקרה בהד סטארט הוא התנהגות מאתגרת, וזו אווירה מעניינת בגן הילדים, כי המורים היו מדברים על, כמו, 'אוי, שמעתי שההורים של התלמיד הזה נקלעו לסכסוך על אלימות במשפחה'. הם שומעים שמועות או רכילות על דברים שקורים בחיי המשפחות, אבל לעתים קרובות הם לא ידעו ישירות מה קרה בבית. ולפעמים הם כן יודעים. אז אמו של ג'וליאן נכנסה לכלא לכמה חודשים - ג'וליאן הוא ילד בספר - ובמהלך הזמן הזה ולפני ואחרי, היו לו התנהגויות מאתגרות. אז הוא יקפוץ ממדפי הספרים, יכה ילדים אחרים, יקלל. כל הדברים האלה באמת מושכים את תשומת הלב של המורים. אז כמובן שהם הולכים לעזור לילדים שנראה שהם הכי צריכים את זה, וזה הילדים שהם חדשים בכיתה. חלקם חדשים בגן בכלל. הם מעולם לא היו במסגרת למידה קבוצתית, ואז חלקם ילדים עם התנהגויות מאתגרות.

אז זה, בתוספת כל הניירת הנדרשת כדי לעמוד במנדטים הרבים שיש ל-Head Start, לקח זמן למורים. אז יש לך קבוצה של ילדים שמקבלים הרבה תשומת לב שיש להם צרכים גבוהים, ואז יש לך אולי 12 ילדים אחרים שמנהלים את ענייניהם. הם עושים הרבה משחק העמדת פנים, באמצעות מערכת משלהם שהם יצרו. יש להם מעט קונפליקטים ומריבות, והם פותרים אותם בעצמם. יכול להיות שהם מתגנבים לצעצועים לבית הספר ונמנעים מהמבט של המורים בכך.

בשבילי, הייתי כמו, 'בסדר, מה שלא יהיה. ככה זה גן ילדים. למשפחות יש אתגרים. אני מבין.'

כשהלכתי להתחלות נהדרות, המרכז הפרטי, אמרתי, 'בסדר, מה יחוו המשפחות האלה? מה יהיו ההפרעות בחיי המשפחה? אני בטוח שילדים לא באים לבית הספר לפעמים. אולי הנוכחות תשתנה'. בהתחלות הגדולות, היה להם סגל יציב לחלוטין. ביקרתי בפברואר, ומאז ספטמבר שלפני כן, הייתה להם אותה רשימה שלמה של ילדים. היו להם תנודות בנוכחות כשהילדים חלו או שהמשפחה יצאה לחופשה, אבל בעיקר כל הילדים היו שם כל יום. אז אין להם סוג כזה של מצב התמצאות שבו הם מנסים למצוא ילדים חדשים כל השנה.

ואז להתחלה הגדולה היו הרבה פחות התנהגויות מאתגרות, כי למשפחות שם לא היו אף אחד מאלה, מה שאני מכנה, הפרעות הקשורות לעוני ולגזענות. אין הורים כלואים, אלימות במשפחה, פינוי, אומנה - שום דבר מזה לא קורה. היה ילד שהוריו התגרשו, והוא באמת בלט. המורים היו כמו, 'אה, הוא הילד היחיד השנה שאין לו שני הורים נשואים באותו בית'. הם בילו הרבה זמן לדבר על זה עם הכיתה ועם הילד. הם רוצים שהוא ירגיש רצוי.

אז כן, עם כל זה, למורים הייתה יותר תשומת לב להפיץ. הם גם לא עושים את כל הניירת הזו שדורשת Head Start. הניירת שהם עשו במקום זאת הייתה תקשורת עם ההורים, ואני אמרתי, 'זה מעצבן? אתה שולח אימייל להורים האלה כל הזמן. אתה שולח את כל התמונות והניוזלטרים האלה'. וקצת ציפיתי שהם יתעצבנו מזה, אבל הם לא. הם אהבו את זה. הם אמרו שלא אכפת להם.

הם משתמשים בתשומת הלב הנוספת הזו שהם צריכים כדי לתקשר באופן הדוק עם הילדים. אני קורא לזה 'שליטה טבעית'. הם היו אומרים שהם עשו למידה מבוססת-משחק, אבל הם היו כל הזמן במרחק של כמה מטרים משם, פיזית שם כדי לשמוע משחק ארצי של ילדים, רק משחק יומיומי, ולהעיר עליו ולתקן אותו. כמו, 'אוי, אתה גס מדי עם הפוחלצים', הרבה תשומת לב של מבוגרים.

המונח הזה 'שליטה טבעית' - האם אתה משתמש בזה כדי לתקשר דבר טוב, דבר רע או סתם דבר ניטרלי?

זה פשוט כך. כסוציולוג, אני חושב לעתים קרובות על אי-שוויון חברתי. אז קח את הדבר הזה של משחק העמדת פנים. ילדי Sunshine Head Start יודעים לעשות משחק העמדת פנים בעצמם, לפתור את הקונפליקטים שלהם, ויש להם לא מעט כאלה. ואז בהתחלות הגדולות, בגלל השליטה הזו, נראה שמונעים קונפליקטים טבעיים. הילדים שם משחקים כמו מבוגרים קטנים. הם מתחילים וממשיכים במשחקי דמיון, איך שהמבוגרים רוצים שהם יעשו זאת. זה קצת פחות יצירתי. יש לו גם פחות קונפליקט.

זה פשוט, אבל אם אתה חושב מה יהיו ההשלכות אם ילדים ישחקו בדרכים שונות, ילדי ההתחלות הגדולות מופיעים לגן, מתפקדים כמו מבוגרים קטנים. הם מצפים לתשומת לב רבה של מבוגרים. הם לא טובים מדי בטיפול בסכסוכים. הם קוטעים, מרימים יד, מקבלים מענה לבקשתם. הם רגילים לצפות להרבה ממבוגרים. ואז תחשוב על ילדי Sunshine Head Start, שהם למעשה יצירתיים ועצמאיים, יש להם כישורי פתרון בעיות, אבל יהיה להם פחות סיכוי לבקש תשומת לב מיוחדת של המורים, להפריע למבוגרים, לדרוש את כל הדרישות האלה.

זה סופר מעניין. אבל נראה שאם אין קונפליקטים בהתחלות הגדולות, אז כאשר מתעוררים קונפליקטים אמיתיים ככל שהילד מתבגר, האם הם פחות מצוידים לנהל אותם?

כן נראה לי. אז הייתי רואה בזה חיסרון. מה שמעניין אותי גם הוא שהרבה אנשים מדברים על הגיל הרך כעל יישור מגרש המשחקים - שילדי Head Start, במיוחד, הולכים להשיג משהו שיכין אותם להצלחה עתידית. אבל הרבה ממה שראיתי זה גני ילדים שפועלים אחרת בהתבסס על מעמד חברתי וגזע, מכיוון שהפרדנו אותם במידה רבה בארה"ב והם סוג של שיקוף מגמות שאתה רואה מאוחר יותר בילדות.

סוציולוגים דיברו על איך ילדים ממעמד הביניים מבלים את ימיהם מפעילות מבוגרת אחת לאחרת. הם למעשה לא טובים בניהול הזמן שלהם ואולי אפילו יש פחות קונפליקטים. כמו שאתה הולך לבית הספר, ואז אתה הולך לכדורגל, ואז אתה הולך לפסנתר. אתה יודע למה אני מתכוון? ואני כאילו, ובכן, זה אותו דבר שפועל עם ילדים בני 4. ואז לילדים ממעמד הפועלים יש לפעמים פחות גישה לפעילויות האלה והם מבלים יותר זמן בבילוי, אבל הם מנהלים את הזמן שלהם בעצמם והם מנהלים קונפליקטים. ואני כאילו, ובכן, גן ילדים זה נותן לאותם ילדים עניים ומעמד הפועלים יותר מאותו דבר, במובן מסוים.

מה שמתם לב בהדרכה שקיבלו הילדים בכל תכנית? האם היה הבדל מובהק בכישוריהם או בפילוסופיות של המחנכים שלהם?

לא באמת. בשני בתי הספר הייתה להם מורה מובילה שעשתה את תכנון השיעור, ניהלה דברים כמו זמן מעגל. ראיינתי את כל המורים, כולל עוזרי מורים בשני האתרים, בשני בתי הספר, והם נשמעים כל כך דומים בהרבה מובנים: דגש גבוה על למידה מבוססת משחק, תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, ודגש ממש חזק על כישורים חברתיים ורגשיים. כל המורים הללו יאמרו [כישורים חברתיים-רגשיים] הם מטרת הגן. הם היו אומרים שההיבטים האקדמיים, הקריאה והכתיבה, יגיעו, אבל הם רוצים לוודא שהילדים יכולים ליצור אינטראקציה עם בני גילם, לעסוק בחיוב ולנהל את הרגשות שלהם.

עם זאת, כל הדברים האלה שציינתי עם Sunshine Head Start, שבהם יש להם מספר גבוה יותר של ילדים עם התנהגויות מאתגרות וכל התנודות האלה בהרשמה, הם מתמקדים במיומנויות חברתיות-רגשיות עם הילדים המאתגרים האלה. והם לא ממש הגיעו לדברים אקדמיים ברמה גבוהה יותר.

הדוגמה המובהקת ביותר הייתה בקריאה. ב-Sunshine Head Start, הם היו מנסים לקרוא ספר פעם ביום, בדרך כלל לאחר שהגיעו ממגרש המשחקים. המורים היו כמו, 'בסדר, הם הוציאו את האנרגיה שלהם, הם רגועים יותר'. והם לא תמיד היו מסיימים את הספר הזה, אבל הם תמיד היו מתחילים את הספר. ובשבילי, שוב, אני כמו, 'מה שלא יהיה, זה גן ילדים. ילדים מטורפים. זה נורמלי.'

אחר כך אני הולך להתחלה נהדרת, והם קוראים כל כך הרבה. הם פשוט ישבו על השטיח וקראו. התחלתי לספור קריאה, וראיתי שהם קוראים בממוצע שישה ספרים ביום. הם תמיד סיימו ספר שהם התחילו. היה יום אחד שבו הם קראו במשך 32 דקות - המורים הקריאו לילדים האלה בני 4 במשך 32 דקות על השטיח בזמן שהם יושבים שם בשקט - והם מסוגלים לעשות את זה כי הם משוחררים.

זה סוג של מסר שאני רוצה להעביר. הם משוחררים מהעבודה הזו של התמודדות עם נפילות העוני והגזענות. זה הכל מונח על Sunshine Head Start, ואתה מקבל, במקום זאת, כיתה זו של ילדים שכבר יש להם יתרונות שכולם לומדים ביחד.

זה נשמע שהתמונה שאתה מצייר בספר היא, כאילו, גישות דומות מאוד בגני הילדים, שניהם חמישה כוכבים QRIS, לשניהם יש מדריכים מוסמכים ומנוסים. רק שלתוכנית אחת יש חיכוכים ושיבושים, ולשנייה אין. האם זה הוגן?

כֵּן. הדבר האחרון שכנראה אוסיף הוא שלשניהם היו יחסים מצוינים. אז NAEYC, אחת מקבוצות התעשייה לגיל הרך, ממליצה מורה אחת ל-10 ילדים כמדד טוב לאיכות [בגיל הרך]. לבתי ספר אלו היה יחס של 1 ל-6, וזה מצוין.

אני חושב שזה חשוב כי אם אתה קובע מדיניות או סתם אזרח מודאג, חושב, 'אילו מנופים נוכל למשוך כדי לוודא שאנחנו מעניקים חוויה נהדרת לילדים שוליים?' הרבה מהם נמשכו בהד סטארט - המורים המנוסים, היחס הנמוך, טיפול יום מלא, עובדת סוציאלית. ובכל זאת מה שאני מוצא זה, נפרד עדיין לא שווה. אנחנו יודעים את זה בכל כך הרבה הגדרות אחרות. הייתי טוען שזה נכון גם לגיל הרך.

מה לדעתך היה קורה אם שני הגנים האלה היו משולבים?

כן, זה בערך כמו השאלה הטבעית הבאה, נכון? תהיתי אותו דבר, אז הפרויקט הגדול הבא שלי הוא להסתכל על זה בדנבר, לשם עברתי הלאה.

ההשקפה הוורודה שלי היא, כאילו, יהיו האוטופיות הנהדרות האלה שבהן מורים יצטרכו להיות כל כך יצירתיים ולפתור את הבעיות האלה, וילדים יתחברו על פני הבדלי כיתות. וחלק מזה עדיין יכול להיות נכון. אבל בממצאים המוקדמים שלי, החיסרון הוא שאתה מקבל את כל האתגרים של שניהם. אז מורה אחת אמרה, 'יש לי הורים אמידים מאוד תובעניים שרוצים שהכל מותאם לילד שלהם, ואז יש לי את המשפחות העניות ביותר שיש להן הרבה אתגרים, וכולם בחדר אחד.'

אבל אני חושב שעבודה לקראת אינטגרציה היא פתרון אחד. זה משהו שאנחנו צריכים להתקדם אליו. אני לא חושב שזו התשובה לכל בתי הספר או לכל הילדים, אלא רק להפיץ כמה מההזדמנויות והאתגרים שאתה מקבל עם שני סוגי הילדים.

מה אתה חושב על הגיל הרך כאמצעי נגד עוני, לאחר מחקר וכתיבת ספר זה?

זה מעניין. Head Start היא סוג כזה של מדיניות יקירתי. יש לו תמיכה דו-מפלגתית הגונה. אני עדיין בעד Head Start, אבל הייתי באמת, בֶּאֱמֶת pro-Head Start כשהתחלתי לראשונה.

יש כל כך הרבה מדדים כמותיים מעודדים שאי אפשר להכחיש שמשהו חיובי קורה. כמו כן, לגיל הרך יש דברים רבים. זו חוויה חינוכית, אבל זה גם טיפול בילדים, וטיפול בילדים הוא מדיניות נגד עוני. שני אגודלים למעלה. זה עוזר להורים לעבוד כדי להרוויח הכנסה, אז זה טוב.

אני רק חושב שאנחנו יכולים לשפר את זה. אני חושב שמערכות דירוג האיכות שיש לנו אינן מספיקות; הם לא קולטים את מה שקורה בכיתות. אני חושב שהרבה תומכים בגיל הרך יודעים את זה. אני חושב שאנחנו צריכים לשאול שאלות עמוקות יותר. זה נראה מרתיע להרבה אנשים מכיוון שטיפול בילדים אינו מובטח, אינו זמין במלואו. כולם כל כך מרוכזים בגישה.

אבל הדרך שבה אני מנסה לחשוב על זה היא שאנחנו מנסים להרחיב את הגישה ואנחנו בונים כמה מהאתרים האלה, אז האם אנחנו יכולים לחשוב בצורה מרחיבה יותר כיצד לתמוך בצורה הטובה ביותר בילדים ובמורים? אני לא חושב שזה נכון עדיין, ואני חושב שאנחנו צריכים באמת לחשוב בצורה ביקורתית על ההפרדה ועל ההשלכות הלא מכוונות שיש לה.