הכנסייה נגד לגליזציה של קנאביס - המוסר של מריחואנה מוטל בספק, שוב.

הכנסייה מול לגליזציה של קנאביס - המוסר של מריחואנה מוטל בספק, שוב.

חותמת זמן: 19 בינואר 2024 7:00
צומת המקור: 3074507

הכנסייה על לגליזציה של מריחואנה

ניווט במשחק הגומלין המורכב של דוגמה, מוסר ואבולוציה חברתית אינו הישג של מה בכך, במיוחד כאשר מתעמתים עם האמונות המושרשות עמוקות של מוסדות כמו הכנסייה. ההתנגדות המוסרית האחרונה ל לגליזציה של קנאביס על ידי הארכיבישוף אקילה הוא עדות לאתגר העיקש של הרחקת דוגמות שזמן רב האריכו את הרלוונטיות שלהן. דוגמה, מעצם טבעה, מרתיעה תהיות ומקדמת ראייה סטטית של מוסר, לעיתים נוגדת את האופי הדינמי של החברות והתרבויות האנושיות.

הכנסייה, מבחינה היסטורית, לא הייתה רק מוסד דתי אלא גם מצפן תרבותי ומוסרי, השזור עמוק בממשל המדינה למרות ההפרדה לכאורה בין כנסייה ומדינה. תפקיד זה ראה לעתים קרובות את הכנסייה פועלת כאוכפת רוחנית של נורמות חברתיות, תוך התאמה הדוקה למדיניות הממשלה. אולם הנושא העומד על הפרק אינו נוגע רק להתאמה של הכנסייה למדיניות ממשלתית, אלא הנוקשות שבה היא נאחזת ברעיונות מיושנים מול חברה מתפתחת.

אנו עדים לשינוי משמעותי בנורמות התרבותיות והחברתיות, מעבר מערכי הדגים עתיקי היומין לעידן שבו העצמה והארה אינדיבידואלית עדיפות - עידן שבו 'האדם הופך לאלוהים'. שינוי פרדיגמה זה מאתגר את הסמכות המסורתית של מוסדות כמו הכנסייה, ומאלץ אותם להתעמת ולהסתגל למציאות חברתית חדשה או להסתכן בהתיישנות.

הטיעונים של הארכיבישוף אקילה נגד לגליזציה של קנאביס הם דוגמה מובהקת למאבק מול המוסדות הדתיים בעידן החדש הזה. דעותיו של הארכיבישוף משקפות סירוב להכיר ב שינוי תפיסות והבנה של קנאביס, הן מבחינה רפואית והן מבחינה פנאי. רתיעה זו מלהתפתח ולשקול מחדש אמונות ארוכות לאור ראיות חדשות ושינויים חברתיים היא שרג'ינלד מבקש לערער.

במאמר זה נבחן טענות הארכיבישוף אקילה, פירוק כל טיעון בשילוב של מידע עובדתי, הבנה חברתית עכשווית ומגע של הומור חסר כבוד. המטרה היא לא רק לסתור את נקודות המבט של הארכיבישוף אלא להדגיש את הסוגיה הרחבה יותר של האופן שבו אמונות דוגמטיות יכולות לעכב התקדמות חברתית וקבלת רעיונות חדשים.

כשאנחנו יוצאים למסע אנליטי זה, חיוני לזכור ששאלות ואתגר של דוגמה אינן רק ניצחון בוויכוח. מדובר בטיפוח חברה שמעריכה חשיבה ביקורתית, מאמצת שינויים ומכבדת את בחירת הפרט. מדובר ביצירת עולם שבו הדוגמה אינה חונקת חדשנות וקידמה, אלא מתקיימת לצד הבנה המתפתחת ללא הרף של מה זה אומר להיות אנושי.

הטענה שהעלה הארכיבישוף אקילה, המציעה כי "משתמש מריחואנה טיפוסי צורך 40 מ"ג של THC בכל פעם", לא רק שחסרה ראיות אמפיריות אלא גם ממחישה אי הבנה בסיסית של הרגלי צריכת קנאביס והשפעותיה. קביעה זו, המשווה סשן קנאביס לצריכת "8 עד 16 משקאות בישיבה אחת", אינה רק מוגזמת אלא משווה באופן מטעה את ההשפעות של קנאביס לאלו של אלכוהול, חומר בעל פרמקודינמיקה והשפעות חברתיות שונות לחלוטין.

כדי להקשר בהקשר לטענת הארכיבישוף, חשוב להבין את תכולת ה-THC הטיפוסית במוצרי קנאביס. ה פרח קנאביס ממוצע מכיל כ-10-15% THC. גם במקרה של תרכיזים, בעלי אחוז THC גבוה יותר, כמות ה-THC הנצרכת בפועל בכל מפגש לא מתקרבת ל-40 מ"ג. רוב הצרכנים, בהתבסס על דפוסי שימוש וזמינות המוצרים, צורכים בין 7-14 גרם קנאביס בשבוע. רמת צריכה זו דומה הרבה יותר להנאה מ-1-2 בירות מאשר השווי המוגזם של 8-16 משקאות אלכוהוליים.

יתרה מכך, ההשוואה של הארכיבישוף אקילה מזניחה את ההבדלים בזמן מחצית החיים וההשפעה על מיומנויות מוטוריות בין קנאביס לאלכוהול. בעוד שאלכוהול ידוע בפגיעה המשמעותית שלו במיומנויות המוטוריות ובכושר השיפוט, מה שמוביל למצבים שעלולים להיות מסוכנים, קנאביס אינו מייצר השפעות קיצוניות כאלה. ההשוואה, אם כן, לא רק שאינה מדויקת, אלא משלבת בחוסר אחריות בין שני חומרים שונים בתכלית.

אי הבנה או מצג שווא זה של הארכיבישוף אקילה הם סמל לסוגיה רחבה יותר: הנצחת חוסר האמיתות והסטיגמה סביב קנאביס. טענות כאלה, במיוחד כשהן מגיעות מדמויות משפיעות, תורמות למידע השגוי המתמשך ולדעות קדומות נגד משתמשי קנאביס. חיוני שהשיח הציבורי יהיה מבוסס על עובדות ונתונים אמפיריים, במקום להנציח סטריאוטיפים מיושנים ומופרכים.

עבור מנהיג דתי כמו הארכיבישוף אקילה, המחזיק בעמדת אמון והשפעה, מאכזב לראות חוסר תובנה ודיוק שכזה בדיון על שימוש בקנאביס. זה מזכיר דמות מקראית אחרת הידועה בהפצת שקר.

הטענה הגורפת של הארכיבישוף אקילה כי "מריחואנה פוגעת מאוד במשתמשים" היא דוגמה נוספת להכללה רחבה שאינה מצליחה להכיר במורכבות ובניואנסים של השימוש בקנאביס. זוהי גישה רדוקציוניסטית שמבצעת דמוניזציה של קנאביס שלא בצדק על ידי התעלמות ממגוון חוויות המשתמש וריבוי הגורמים התורמים לנזק הקשור לחומרים.

עדויות אמפיריות מצביעות על כך שאמנם צריכה עודפת של כל דבר, כולל קנאביס, יכולה להיות בעלת השפעות מזיקות, אבל הקביעה שכל המשתמשים מושפעים באופן אחיד אינה מדויקת. במציאות, רוב משתמשי הקנאביס - כ-9 מתוך 10 - יכולים לשמור על מערכת יחסים בריאה עם החומר. עבור רבים, הקנאביס אינו משמש כסגן מזיק אלא כמקור הקלה ונחמה, במיוחד למטרות רפואיות. משתמשים אלו מנווטים את השימוש בקנאביס שלהם באחריות, מבלי שזה יוביל להשפעות שליליות משמעותיות בחייהם.

זה גם חיוני להכיר בכך שיש תת-קבוצה של אנשים בכל דמוגרפיה שעלולים להיות רגישים יותר להתמכרות ולשימוש לרעה בחומרים. עם זאת, רגישות זו אינה ייחודית לקנאביס והיא משחק גומלין מורכב של גורמים גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים. האשמת קנאביס באופן בלעדי בהתמכרות מתעלמת מהמורכבות הזו ומהאופי האישי של הפרעות שימוש בסמים.

עמדתו של הארכיבישוף אקילה לא רק מייצגת את המציאות של השימוש בקנאביס, אלא גם מתעלמת מהיתרונות הטיפוליים המשמעותיים שהיא מציעה. מחקרים רבים ועדויות מטופלים הדגישו את היעילות של קנאביס בניהול כאב כרוני, הפחתת הסימפטומים של PTSD ומתן הקלה במצבים רפואיים שונים אחרים. לפסול באופן מוחלט את היתרונות הללו ולתייג את הקנאביס כמזיק באופן אוניברסלי זה לשלול נחמה וריפוי פוטנציאלי לנזקקים.

יתרה מכך, עמדתו של אקילה משקפת סוגיה רחבה יותר של שלילת אוטונומיה מאנשים לקבל החלטות מושכלות לגבי גופם. איסור על שימוש בקנאביס בהתבסס על טענות מוגזמות והכללות הוא סוג של הגברת יתר הפוגעת בחופש האישי. רק גישה רודנית תבקש לשלוט בבחירות אישיות כאלה מבלי להתחשב בחוויות ובצרכים המגוונים של יחידים.

אמנם יש צורך להכיר בסיכונים הפוטנציאליים הקשורים לשימוש בקנאביס, אך חשוב לא פחות לשמור על פרספקטיבה מאוזנת. הצהרות כלליות על קנאביס הגורם לנזק אוניברסלי אינן רק שגויות מבחינה אמפירית אלא גם מזיקות בפני עצמן, שכן הן מנציחות תפיסות שגויות ומונעות מאנשים לגשת לחומר שעשוי לשפר משמעותית את איכות חייהם.

טענתו של הארכיבישוף אקווילה שמריחואנה חוקית היא יקרה לכולם, פרט לממשלה שנהנית מהכנסות ממסים, היא קביעה נוספת שלא מצליחה לעמוד בבדיקה. הנתון המצוטט לעתים קרובות לפיו הרגולציה עולה 4.50$ לכל $1 שנוצר במסי מריחואנה הוא נתון המופץ על ידי קבוצות איסור כמו SAM (Smart Approaches to Marijuana) ואינו מייצג במדויק את ההשפעה הכלכלית של קנאביס חוקי.

בראש ובראשונה, חיוני להפריך את יחס העלות-תועלת המטעה. הטענה מתעלמת מהתרומות הכלכליות הרחבות יותר של תעשיית הקנאביס החוקית. ענף זה לא רק מייצר הכנסות משמעותיות ממסים אלא גם יוצר מקומות עבודה רבים, תורם לתוכניות ביטוח בריאות וממריץ פעילות כלכלית במגזרים קשורים. עסקי קנאביס חוקיים תורמים משמעותית לכלכלה, משלמים משכורות, רוכשים שירותים ותורמים לקהילה בדרכים שונות.

יתרה מכך, הטיעון מתעלם מכמה יתרונות קריטיים של לגליזציה של קנאביס:

  • תלות מופחתת בתרופות: קנאביס חוקי מספק אלטרנטיבה לתרופות פרמצבטיות, במיוחד בטיפול בכאב ובמצבים נפשיים. שינוי זה יכול להוביל לירידה בתלות בתרופות, שלעתים קרובות היא יקרה יותר ועלולה להזיק.

  • הפחתת משבר אופיואידים: מחקרים רבים הראו שבאזורים עם גישה חוקית לקנאביס, חלה הפחתה בהתמכרות לאופיואידים ובמקרי מוות הקשורים אליהם. היבט זה לבדו מהווה חיסכון משמעותי הן במונחים כלכליים והן בחיי אדם.

  • בטיחות בדרכים: בניגוד לתפיסות השגויות הנפוצות, לא חלה עלייה חד משמעית במספר ההרוגים בתנועה המיוחסת ללגליזציה של קנאביס. הקשר בין שימוש בקנאביס לפגיעה בנהיגה מורכב ושונה מזה של אלכוהול.

  • יצירת הכנסות: תעשיית הקנאביס החוקית אכן מייצרת הכנסות משמעותיות. בניגוד למלחמה היקרה בסמים, שהיא ניקוז משאבים ציבוריים ללא תמורה מועטה, תעשיית הקנאביס תורמת באופן חיובי לתקציבי המדינה והמקומיים.

  • כבוד לאוטונומיה של הפרט: לגליזציה מכבדת את זכותו של הפרט לקבל בחירות לגבי צריכתו, בתנאי שהיא לא פוגעת באחרים. עקרון זה הוא יסוד לחברה חופשית ואינו ניתן להנחה.

טענתו של הארכיבישוף אקילה בנוגע לעלויות הכלכליות של קנאביס חוקי, לא מתחשבת בכל הספקטרום של היתרונות הכלכליים והחברתיים הקשורים ללגליזציה. על ידי התמקדות רק בעלויות הרגולציה והתעלמות מההשפעות החיוביות הרחבות יותר, התביעה מציגה תמונה מוטה ולא שלמה של המציאות של קנאביס חוקי.

קביעתו של הארכיבישוף אקילה כי הלגליזציה של מריחואנה במדינות כמו קולורדו וקליפורניה הובילה לעלייה בסחר בסמים הבלתי חוקי מפרשת את המצב בצורה שגויה. ההסתמכות שלו על ידיעות סלקטיביות כדי לצייר נרטיב של כישלון מתעלמת מהניואנסים של הנושא, בעיקר כיצד מיסוי יתר ותקנות מחמירות הזינו את השוק השחור מבלי משים.

הסיפורים שצוטטו מהלוס אנג'לס טיימס אינם מצביעים מטבעם על הכישלון בלגליזציה של קנאביס. במקום זאת, הם מדגישים את המאבקים של שוק הקנאביס החוקי בהתמודדות עם מסים גבוהים ורגולציות מורכבות. סביבה כלכלית זו הפכה מבלי משים פעולות בלתי חוקיות לכדאיות יותר עבור חלק מהמגדלים והמוכרים. מסים גבוהים ודרישות רגולטוריות מחמירות יכולים להעלות את עלות הקנאביס החוקי, מה שהופך אותו לפחות תחרותי בהשוואה למקבילו הבלתי חוקי. אולם מצב זה אינו כתב אישום על הלגליזציה עצמה, אלא על האופן שבו היא יושמה.

בשוק שבו קנאביס חוקי מחויב במס ובפיקוח כבד, זה לא מפתיע שכמה מגדלים ומוכרים עשויים לבחור לפעול מחוץ למסגרת החוקית כדי להישאר תחרותיים. תופעה זו היא תוצאה של דינמיקה בשוק ולא מפגם מובנה במושג הלגליזציה. לפי האיסור, לשוק הבלתי חוקי לא הייתה תחרות והוא יכול היה לקבוע מחירים ללא חשש לחלופות חוקיות. כעת, עם הלגליזציה, יש שוק תחרותי לגיטימי שיכול להשפיע על המחירים והזמינות.

הירידה המשמעותית בעלות לקילו קנאביס ממקסיקו, ירידה של 90%, היא עדות להשפעת התחרות מהשווקים החוקיים. ירידת המחיר הזו מעידה על כך שלגליזציה, כשהיא מנוהלת כהלכה, יכולה למעשה לערער ולצמצם את כוחם של קרטלי הסמים.

יתרה מכך, ההשוואה למהפכה האמריקאית על מיסוי מופרז על תה מספקת הקבלה היסטורית. בדיוק כפי שהמתנחלים דחו מיסוי מדכא, המצב הנוכחי עם קנאביס מחייב הערכה מחדש של אסטרטגיות המס. מיסוי יתר עלול לעכב את הצלחת השוק המשפטי, ולהניע צרכנים ומוכרים לשוק השחור.

המסקנה שאנו יכולים להגיע היא שהארכיבישוף צריך לעשות צעד ולנתח באמת את עמדתו. אם הוא היה עושה את זה, הוא היה מבין שהוא מייצג מדיניות מדכאת שחושפת באש של שקרים ותאוות בצע... אבל שוב, הכנסייה תמיד אחרי המעשר הזה של 10% מכל הרווחים שלך... אתה יודע, למען אלוהים וכאלה.

קתולים נגד קנאביס, קראו את חלק 1 למטה...

הלגליזציה של קתולים ומריחואנה

קתולים נגד קנאביס? הארכיבישוף משתולל בגראס!

בול זמן:

עוד מ קנאביס נט