In The Name Of God! : Scrutinising Whether God’s Name Can Be Trademarked

הועלה מחדש על ידי אפלטון

עוקב: 0

הממ…. נשמע כמו חילול השם

בעוד שעולם ה-IPR לא בדיוק נפטר מסיבוכים ומחלוקות, משהו שבאמת יכול להצית שריפות בתחום זה עשוי להיות: האם אתה יכול לסמן מסחרי את שמו של אלוהים?

מבחינה משפטית, סעיף 9(2)(ב) של חוק סימני המסחר, 1999, תוך התייחסות לעילות מוחלטות לסירוב רישום, אוסר על רישום סימן מסחר אם הוא כולל אלמנטים העלולים לפגוע ברגישויות הדתיות של כל פלח של אזרחים הודים. כאשר סימן מסחרי משלב את שמו של אלוהים, הוא מגביל אנשים רגילים וחסידים מלהשתמש בשם האלוהי הזה. הוראה זו נועדה למנוע מסחור של סמלים דתיים, כמפורט ב סעיף 25 של החוקה של הודו, אשר שומרת מפני זכויות בלעדיות שעלולות להפריע לאחרים לנצל אותה. החוק גם מרחיב את האיסור שלו לשמות אישיים כמו אלה של לורד בודהה, הגורואים הסיקים וכו', וטוען כי רישומי סימני מסחר הגורמים לאי נוחות דתית מחפצים סמלים ותארים מקודשים. עמדה זו מתיישבת עם האמונה שאין להכניס שמות של אלוהויות ציבוריות, הקיימים ברשות הרבים, כקניין רוחני, שכן היא לא רק פוגעת ברגשות הדתיים אלא גם מונעת מהחסידים לקרוא בחופשיות בשם האל.

מאמר זה מנתח האם ניתן באופן לגיטימי להיות סימן מסחרי על שם אלוהים על ידי בעלים, בהתחשב בהכרעות שיפוטיות בעניין זה. זה מעמיק יותר בשאלה האם על הבעלים לבחור לרדוף אחרי סימן מסחר כזה, למרות שזה אפשרי מבחינה טכנית.

שמירת שמות של אלים בסימנים מסחריים: רעיון רע, נכון?

ההתלבטות בשאלה האם מותר לסמן את שמו של אלוהים הגיעה למקומה בשורה של מקרים במהלך השנים. עמדת בית המשפט נטתה בעיקר לסירוב להעניק את הסימן המסחרי, שיתבטא בדיון הקרוב. בתוך ה Mangalore Ganesh Beedi Works נגד השופט המחוזי, העיר מונסיף (2005) בפני בית המשפט העליון באלאהבאד, המשיב התנגד לשימוש בסימן המסחרי "גנש" על beedis, תוך ציון חששות דתיים הקשורים לעישון ולסילוק מנות הבידי. בית המשפט דחה את הטיעון, וקבע כי אין ראיות המצביעות על כך שעישון פוגע ברגישות הדתית, תוך הקבלה לנוהג המקובל של השלכת כרטיסי הזמנה עם תמונות אלוהויות לאחר השימוש. החלטה זו הציגה פרשנות מתקדמת של חוק הסימנים המסחריים.

במקרה אחר שהוכרע על ידי בית המשפט העליון של דלהי, Kewal Krishan Kumar נגד Rudi Roller Flour Mills (P) Ltd. (2007), המחלוקת התרכזה בשאלה האם ניתן לעשות מונופול על המונח "שיב שאקטי". המערער עסק בסימן הרשום "שאקטי בהוג" משנת 1982, ועסק במכירת atta, maida ו-suji. בתוך כך ביקשה המשיבה רישום לסימן "שיב שאקטי" בליווי מכשיר 'טרישול' ו'דמרו'. בית המשפט קבע כי "שב שאקטי" נבדל מבחינה פונטית מ"שאקטי בהוג עטה", והדגיש כי בעוד ש'שאקטי' נפוץ, הוא רק מתאר כוח ועוצמה. המאפיינים המובהקים של "Shiv" ו-"Bhog" בשני הסימנים הופכים את הבלבול לבלתי סביר. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי לא יכול להיות מונופול על המילה התיאורית "שאקטי".

In Praveen Raj נגד המבקר הכללי של פטנטים, מדגמים וסימני מסחר (2009) בית המשפט העליון של קראלה התיר לנאמנות במקדש לרשום סימן מסחרי המציג תמונה של האלוהות אטוקל. בית המשפט הבהיר כי רישום זה לא יפגע בזכותם של החסידים להתפלל. עם זאת, היא הכירה בסמכותה של הנאמנות למנוע מאחרים להציע שירותים תחת השם של האלוהות למען רווח כספי.

In Bhole Baba Milk Food Industries Limited לעומת Parul Food Specialties (P) Limited (2011) התובע, יצרן חלב ומוצרי חלב, השתמש בסימן 'KRISHNA' משנת 1992. הנתבע הגיש בקשה לסימן המסחר 'Parul's Lord Krishna' בשנת 2009. בית המשפט העליון של דלהי, תוך החלת מבחן של ייחוד משני, מצא שהשם הנפוץ 'קרישנה' חסר את הייחודיות הדרושה לתובע. בית המשפט ציין שהשימוש של הנאשם בקידומות כמו "פרול" ו"לורד" לא הראה כוונה לא ישרה. בית המשפט הדגיש כי סימנים תיאוריים, במיוחד שילובים של מילים נפוצות, עשויים שלא להיות זכאים למונופול. בית המשפט התיר לנתבע להשתמש בסימן התווית שלהם, תוך ציון גודל הגופן והבולטות של הקידומות "Parul's" ו-"Lord" ביחס ל-KRISHNA. בית המשפט העליון בהחלטתו, מכונה הדו"ח השמיני על הצעת חוק סימני המסחר, 1993, שבו הוועדה המתמדת הפרלמנטרית לא מעודדת רישום של סמלים הקשורים לאלים, אלות ומקומות פולחן כסימנים מסחריים.

לאחר מכן, בשנת לאל באבו פריאדארשי נגד אמריטפאל סינג (2015), בית המשפט העליון התייחס לרישום שמות של ספרי קודש כסימני מסחר. המערער ביקש רישום לסימן "רמאיאן" עם מכשיר כתר למקלות קטורת ופרפומריות. המשיב טען נגד בלעדיות, וטען כי סוחר יחיד אינו יכול לתבוע זכויות על שם ספר דתי. בית המשפט קבע בהחלטיות כי אסור להשתמש בשם של ספר קודש או דת כסימן מסחרי. עם זאת, הוא ציין כי אם קידומת או סיומת שינו את אורך המילה, היא עשויה להיחשב לרישום. דחיית הרישום במקרה זה התבססה גם על אובדן הייחוד והראיות של מספר סוחרים המשתמשים במונח 'רמאין' עבור סחורות דומות. עם זאת, ההצעה של פסק דין זה לאיסור רחב יותר על רישום שמות ספרי קודש או דת כסימני מסחר אינה ברורה מקורה. פסק הדין הנוכחי, בניגוד לדעתו של בית המשפט העליון בתיק מ-2005 שהוזכר קודם לכן, מרמז כי קביעת בלעדיות על שמו של ספר דתי עלולה "לפגוע ברגישות דתית". הפרספקטיבה המוצגת במקרה זה מתעלמת מהדרך הפוטנציאלית של זכויות במשפט המקובל באמצעות מעבר, ומציעה אלטרנטיבה לבלעדיות באמצעות רישום.

עם זאת, סטייה לאחרונה מעמדה זו התרחשה כאשר בית המשפט הגבוה במדרס הגיע Durga Dairy Ltd נגד M/S. מוצרי חלב סרי שאקטי (2017) אפשרה את ההגנה על השם "DURGA" באמצעות רישום, בהתחשב ב-"JAI DURGA" דומה מבחינה פונטית וככשיר להגנה. עם זאת, בתיק בג"ץ בומביי של Freudenberg Gala Product House Pvt. Ltd (Gala) נגד GEBI Products (Gebi) (2017), המחלוקת התרכזה בשימוש של גאלה בסימן המסחרי "LAXMI" עבור מטאטאים. למרות שהשם קשור לאלה הינדית, גאלה השיגה רישום עבורו כ"תווית". גבי אימצה את "MAHA LAXMI" למטאטאים, שם אחר לאותה האלה. באופן מפתיע, בית המשפט פסק לטובת גבי, והבהיר כי התווית הרשומה של גאלה לא העניקה זכויות בלעדיות על מילים בודדות. הוא הדגיש כי השימוש בשמות האלים אינו בלעדי, מה שמונע ממפלגה יחידה להטיל מונופול על מילים כאלה. מקרה זה הדגיש את ההבחנה בין הגנה על סימן תווית לבין טענה למונופול על מילה נפוצה, במיוחד שם אל.

לאחרונה, לעומת זאת, המטוטלת התנדנדה לשני הכיוונים במקרה של Shyam Steel Industries Limited נגד Shyam SEL ו-Power Limited ועוד (2020), שם בית המשפט העליון של כלכותה קבע כי אין מניעה מוחלטת לרשום שם אל כסימן מסחרי, אך סירב להעניק אותו אפילו במקרה זה. כאן ביקשה המערער צו מניעה זמני כנגד המשיבים בגין שימוש בסימן "SHYAM" בייצור סורגים TMT. המשיבים טענו כי "SHYAM" התייחס לאלוהות ההינדית לורד קרישנה, לא רק לאדם או לשם. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, תוך שימת דגש על הצורך של המשיבים לבסס את התביעה בראיות משכנעות, אשר הנתבעים לא הצליחו להוכיח. בית המשפט קיבל את בקשת המערערת לצו מניעה זמני.

שיקולים לעתיד: הישאר מוגן מפני זעמו של אלוהים

בדרך כלל, כדי להעניק סימן מסחרי המשמש למותג מסוים של סחורות או שירותים, צריך לרכוש ייחוד משני בשוק הצרכני שלו. זה נובע מהסתייגות של סעיף 9(1) לחוק סימני המסחר, הקובעת כי אין לשלול רישום סימן אם לפני מועד הבקשה הוא קיבל אופי מבחין באמצעות השימוש בו או מוכר כסימן ידוע. סימן המסחר עשוי להירשם, בהתאם לגורמים משפטיים אחרים וכן בעובדה שהוא רכש ייחוד עקב השימוש הממושך בשוק הצרכני שלו. לאור זאת, האם יש להתייחס אחרת לשמות האלים, בהיותם שמות אישיים נפוצים, לפי דיני סימני המסחר?

ההבחנה בין שמות האלים לשמות אישיים נפוצים מבחינת ייחודיות היא שאלה הדורשת תשובות. אמנם רישום כתווית או כסימני התקן יכול לתת מענה לדאגות הייחודיות, הרי שיש לסרב לרשום אותם כסימני מילים, אך עדיין נותרה אי בהירות רבה בשאלה האם כל שמות האלים, בהינתן מגוון גדול עוד יותר ומגוון נרחב של אלים למחצה אחרים, שדים, יצורים, קדושים, מלכים שמקורם בספרי הקודש שלנו, צריכים להיחשב כנפוצים מטבעם ובכך להוציאם מהבלעדיות.

ברור, על אף שמותר, החוזק של סימני מסחר הכוללים שמות של אלים נותר מעורפל.. לא ניתן לתבוע זכויות סטטוטוריות בלעדיות על מילים כאלה, מה שהופך את האכיפה לאתגר אדיר בתחום הסימנים המסחריים הקשורים לשמות האלים. אכיפת סימנים מסחריים המשלבים את שמות האלים מציבה אתגרים מהותיים, במיוחד בהודו, שבה שמות כאלה נמצאים בשימוש נפוץ בעסקים מגוונים, בין אם רשומים רשמית ובין אם לא. אישור קל של סימנים מסחריים כאלה גם מעלה חששות לגבי כמה תמונות מוכרות ברשות הרבים עשויות לקבל זכויות בלעדיות בידי הבעלים. לסיכום, הבעלים עשויים לרצות לחשוב מחדש על שמות המותג שלהם כסימנים מסחריים כדי להיות בטוחים מאשר מצטערים!